אבל לא ממש רוצה להיות זמרת / זמר…

זו פשוט התשוקה, הסקרנות, האהבה שלי"

ואז זה מתחיל…

צמד המילים הללו פיתוח קול, שעמן המון תלמידים מתחילים את הדרך,

בשבילי הן מסע אל תוך הלא נודע שנקרא אדם, מפני שבהתחלה

אנשים מגיעים ללא שום ידע או הבנה מה קורה בתוך הגוף:

מהם מיתרי הקול? איזו דרך עובר הקול שלנו?

איך פועלות הריאות? מי זו הסרעפת, ומה זה לשיר מהבטן?

ועוד מילה ממש חשובה:

מנעד

מילה מיוחדת

מנ-עד
מנ = מהמקום שבו אני מתחילה עד = ועד לאן שאני מצליחה להגיע

בהתחלה אנחנו חווים שלושה קולות – שלושה מיקומים בגוף:
1.קול נמוך שמהדהד בחזה
2. קול שנמצא בין החזה לראש (שם אנחנו מדברים רוב הזמן)
3. קול שנמצא בראש שלנו

וכשאנחנו מצליחים לחבר את כולם מלמעלה למטה ולהיפך, מתחיל להתגלות לאוזנינו הקול שלנו.

אנחנו רוצים ליצור מקסימום אנרגיה במינימום מאמץ,
זאת אומרת לשיר מבלי להתאמץ.

לשיר הרבה זמן בלי להיות צרודים.

וכיצד זה קורה?

ברגע שאנו לומדים לעבור בקלילות בין שלושת המיקומים האלו ומרחיבים את המנעד שלנו.

אם זה נשמע לכם חכם כמו סינית, והלב בועט, זועק, קורא – אני רוצה לשיר… זה הרגע לדבר איתי

ממש חשוב להתחיל אני מול עצמי ועם המורה שלי שמלווה ועדה לתהליך.

בדרך הקול אחד הכלים החשובים ללידת הקול, ולאומץ להשמיע אותו מול המורה, הוא המפגש האישי.

שם הופך הנסתר לגלוי. ואני כאן כמו מיילדת מחכה לקולות שיוצאים לאור לחיים חדשים.

The post זו פשוט התשוקה שלך? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

הוא השילוב בין שלוש חכמות-תורות מאוד עתיקות:

1. פיתוח הקול והשירה שמלמדים התבוננות, הקשבה לגוף ולרגש,

העזה להשמיע את קולי מתוך התמסרות ושמחה, שמביאים עוצמה רגשית, רוחנית ופיזית.

לא מתוך התגייסות וכיווץ שמעייפים ומאבדים את המשאבים שקיימים בתוכי.

2. היוגה שמשמעה חיבור, מלמדת לראות כל חלק בגוף עד רמת התא בנפרד ואז להפעיל

את כולם יחד בעת ובעונה אחת. היוגה מאפשרת לנו להיות מודעים לעזרה של כל החלקים

זה לזה כדי להוציא לפועל את היצירה של הנשמה, התנועה ושירת החיים.

3. הצ'י קונג שמלמד אותי איך להניע את כוח החיים שבי, לאתגר את הקואורדינציה ושיווי

המשקל, להכניס אותי למדיטציה בתנועה שמזרימה את הגוף והנפש, משמחת, מעוררת

ומגלה לי את הלוחמת החולמת והמוחלת שבתוכי.

השילוב בין שלושתם הופך אותנו לכלי נגינה מרגש…

התלמידים שלי שואלים אותי, מי המציא את התרגילים הגאוניים הללו?

זכיתי לחבר בין שלושתם כי כך אני מרפאת את עצמי, שומרת על החוסן הפנימי שלי…

כך אני מעזה להשמיע את קולי גם בשעות ובזמנים בהם הפחד משתלט.

התלמידים שמגיעים לדרך הקול נשארים שנים רבות, חלקם שולחים לי הודעות מרגשות –

אילת, את יודעת שאנחנו יחד כבר 15 שנה?

האימון המיוחד הזה יוצר התקרבות עמוקה בין האנשים בזמן קצר מאוד…

יש כמה שלבים בלימוד:

השלב הראשון הוא להיות כמה שיעורים לבד עם המורה,

עד שתרגיש מוכן לקפוץ למים ולהצטרף לקבוצה.

בכל שיעור אנחנו מתרגלים את השילוב מכיוון אחר, ומתעוררים אליו עוד ועוד.

שיא השיאים של השיעור הוא הרגע בו לאחר כל התרגול והכיוונון אנחנו בוחרים שיר שילווה

אותנו תקופה ואולי כבר מלווה.

אנחנו לומדים את המילים והמנגינה ושרים אותו, לבד או עם העזרה שלי (אני מלווה בגיטרה

ותומכת). זהו רגע מכונן. כאן את ואתה פוגשים את עצמכם עם כל המשתמע מכך.

גוף, נפש, נשמה, יכולות גופניות ורגשיות

ניסים קורים, לבבות נפתחים

דמעות רבות זולגות וממיסות את האבנים שבלב, בבטן ועוד….

The post שילוש מקודש… appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

כל השבוע האחרון בדרך הקול הנושא הזה איתנו.
אז קודם כל לראות
ואח"כ להרגיש
ואז לתרגל
להכיר את כל החלקים שמשתתפים בתהליך
לחבר אותם זה לזה
לאהוב אותם
ולתת להם לעזור לי
ואז לשיר.

כשאני שרה, כל הגוף עובד.
אני חוקרת תוך כדי ומתחילה לגלות איזורים שלא נגעתי בהם שנים.
אני מגלה כמה אני לא אוהבת כל מיני חלקים בתוכי וכמה זה משפיע
על היכולת לקבל מהם עזרה.

ובכלל, בהתחלה התחושה היא תחושה של מאבק ואני רוצה להיות
ממש עדינה עם עצמי, לנסות ללמוד להיעזר, להרחיב ולפתוח את
המרחב ולא להיאבק.

זה מיידית מזכיר לי את הבית החיצוני שלנו.
איך אפשר לחבר את כל החלקים של העם שלי ולאהוב אותם.
יצאנו למסיבה ופיתאום קרה לנו אסון…
כל החלקים נפצעו. מדממים, בוכים, סובלים, כואבים.
ואנחנו עם כזה שכל אחת ואחד ממש מרגישים פיזית שכל מי שנפגע
הוא חלק מאיתנו, הוא המשפחה שלנו, הבית שלנו.

העבודה על הבית הפנימי מרפאה ומחזקת,
והשירה כמו תופרת ומאחה את כל הקרעים במפה הזו, שהיא אני,
הבית הפנימי והחיצוני.

בואו. אני כאן מחכה לכם באחת על אחד/ת עד שתהיו מוכנים
לחלוק את הבית בשיעור של קבוצה, בקהילה.

The post מה קורה כשאין הלימה בין הבית הפנימי לחיצוני? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

אני מתבוננת במשה ובמסלול חייו.
מתחילה בלידה ו"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו."
הסיפור הניסי עם התיבה עם מרים, יוכבד והמיילדות שיפרה ופועה,
חבורה אמיצה של נשים שמורדות ולא מצייתות. זה חלק משמעותי
מהגעתו של משה לעולם וההכנה לתפקיד.

תהליך הגדילה בבית פרעה אצל בת פרעה, שגם היא מסתכנת,
מורדת ומקשיבה לקולה.
ואז משה שנכנס לעולם אחר של תרבות, השכלה ותחושת חוסר
שייכות יומיומית.

כמעט כל אחד מאיתנו בתוך ריבוי הגלויות חווה את חוסר השייכות
עד היום. ההעזה של משה לראות בלי לדעת עדיין מה הוא רואה,
להקשיב לצוו ליבו, לקום ולעמוד על שלו עד כדי להרוג אדם,
העזה שמשנה את כל המרקם הפנימי של חייו לעד.

זה משהו שעובר עלינו עכשיו, על כל העם שלנו. רגעים בהם אתה
קם ועושה, ולמעשים הללו תוצאות מכאיבות מאד בנפש.

ואז משה יוצא למדבר.
ביציאה למדבר, תרתי משמע, יש וויתור ענק על איזור הנוחות,
הישרדות, פחד והליכה אל הלא נודע.
ושוב מציאת נווה מדבר, אהבה ומשפחה חדשה.
התמסרות, פתיחת הלב ואז בתוך המדבר החיבור של הכל שמגלה
את השליחות שמחכה לצאת לאור.

והנה שוב ההעזה ללכת בעקבות הלב ולתת אמון באמונה.
כמה לא פשוט.
בעיני זו הדרך עם כל הקושי שבדבר. ללא העזה לבחור ברוח,
להתחבר אליה ולחיות אותה אין לנו מה לעשות בעולם הזה.

המפגש של משה שחוזר למצריים לממש את שליחותו עם המשפחה
הגרעינית אחרי פרידה כל כך ארוכה כילד מאומץ בעל כרחו –
זהו מפגש מכונן ומרגש שמחזיר אותו פיזית לשורשים.

וכאן החלק שמרגש אותי ומדליק אצלי את כל האור במיוחד עכשיו.
הבחירה באח שלי אהרון שיהיה לי לפה.
למה?
כי אני לא יכול לדבר פיזית, בעיות בפה ובאברי ההגייה?
כי אני לא רוצה לדבר? פוחד לדבר?
כי אני חושב שאולי לא יבינו את דברי? אני זקוק לתיווך של מישהו
שמבין את השפה האנרגטית של העם יוכל להעביר את המסר
הנכון ביותר…

אני מרגישה שכולנו זקוקים לאיזה אהרון שיתווך לנו שפה אנרגטית
שאיננו מבינים או לא רוצים להבין ולראות.
החכמה הזו של משה לתת אמון, לתת להדרכה האלוהית להוביל אותי.
להבין מאיפה הגעתי הרגע.

אולי האור שלו חזק מידי ועליו לעמעם את האלומה כדי שלא יסתנוורו?
היכולת לרומם את אחיו ולהעלות אותו למדרגת נביא כדי לחזק את
החיבור לשורש, למשפחה ולהיות שם איתם עם כל המשפחה בעולם
של מעלה, עולם של השראה, חיבור לרוח, לאמונה ולראייה ששכחו כעבדים.

הקול שלנו ומה שיש לנו להגיד לא תמיד מתאים לכולם.
מי הוא האהרון שלכם שיכול לתת תמיכה ולהוביל?
חומר למחשבה.

העם שלנו מבקש קול אמיתי ואולי אנחנו צריכים תיווך לקול הזה?
מבקשת את הקול ואת התיווך שיביאו את הנס.

במישור האישי זה של כל אחת ואחד עם קולו, משפחתו ומסעו
האישי בתוך עמינו וארצינו האהובה.

במישור של העם זה להעז להשמיע קול עם הקשבה עמוקה לאהרון
המתווך שנמצא בתוכי וידע להעביר מסר שיעורר את העם ששרוי
בקושי כל כך עמוק אל עבר פעולה ותנועה חדשה.

תודה לאלוהים, תודה למשה, תודה לאהרון.
המשיכו להעז להשמיע את קולכם באהבה, באחריות, בחיבור עמוק
לאמון באמונה. זה מה שאני לומדת ממשה.

The post איך סיפור חייו של משה יכול לתמוך בנו? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

יש רגעים בהם האור יוצא לאור.
הרבה פעמים הם מאד אבל מאד מאד כואבים,
לפעמים הם גם מאד מפתיעים, מרגשים וטובים.

מה, איך יכול להיות, מגיע לי שיהיה לי טוב?
מה, אני כזה טמבל? אני כזו עיוורת, כזו ישנה, שלא רואה?
אז כן, ממש ככה.

ואז אתם מרגישים את האמת בגוף שלכם, בלב, בשכל,
ולא מזיזים אותה הצידה.

•

בשיעור יוגה אתמול תרגלנו ליד הקיר וגילינו שעם הקיר אי אפשר
לרמות. חלקי הגוף שלא מצליחים להיצמד לקיר מגלים לנו כמה
היציבה שלנו זזה ממקומה האמיתי.

בתרגול הקולי הצלחנו לחוות את ההבדל בין מצח מכווץ שעושה
לנו פרצוף אומלל, עיניים עצובות וכבויות וקול מאומץ ומכווץ
לבין מצח פתוח, עיניים מאירות, שפתיים מחייכות ולסתות
משוחררות.

כל זה דרך ההעזה להתבונן פנימה, להרגיש ולפעול.
בלי להסתכל במראה.
ההעזה להרגיש את התוצאה של הגוף, בעקבות מה שהנפש
משדרת ומה שהמוח מעז לשנות עושה פלאים.

הפלא הוא לבחור באפשרות הרחבת היציבה הנכונה של
הגוף השמח. יציאה מהמיצרים.
"בצר לך תרחיב" (הרבי נחמן)
מה זה אומר?
להבין את הגם וגם ולבחור בלהרחיב את הגוף הנפש והתודעה.
מה שבא לפיתחי – בא לפתחני.
תחילתה של יציאת מצריים.

כמה זה לא פשוט, במיוחד בזמן הזה בו הנשמה בוכה, עצובה
ומרגישה את הנשמות שסובלות כל כך. מזדהה איתן וחווה אפילו
נקיפות מצפון. אסור לי לשמוח כשאהובי סובלים.
אז מותר חשוב וכדאי כי ככה אני שומרת עלי עד הרגע שבו יבואו
אהובי ואוכל לתת להם את כל האהבה, התמיכה והעזרה.

ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה – זו דרך שמאד מיטיבה עם הנשמה
כאן על פני האדמה. כי אם אני מאד דואגת זה מחליש אותי
ואם אני עסוקה במה אני יכולה לעשות, לתרום ולהשפיע את הטוב
על אהובי אז הנני במקום הרבה יותר מאוזן ומודע כלפי פנים וכלפי חוץ.

The post "בצר לך תרחיב" appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

ב- 5 השנים האחרונות (אולי יותר, מי סופר) יוצאים גם לסופ"ש בבית מלון,
משהו קצת יותר מפנק ממאהל אירוח.
ללא הליכה החוצה אבל בהחלט עם הליכה פנימה למעמקים.

פעם ב- 3 חודשים אנחנו נפגשים, כל פעם במקום אחר בארץ.
לוקחים נושא מהחיים שלנו ומעמיקים בו,
בלימוד, בשהייה ביחד, בהקשבה, בעשייה משותפת ועם חכמת הקבוצה.

כמה חסרה לנו חכמת הקבוצה והקהילה בימים הללו.
כמה חסרה ההעזה לקחת את הזמן דווקא עכשיו.
להיות יחד,
להקשיב בנחת,
לקבל ולתת תמיכה ואהבה,
לשבת בשקט למרות הפחד והסערה ולהתחבר פנימה.
אל הלב,
אל הידיעה העמוקה הפנימית היחידה
שיכולה לתמוך בהחלטה לאן מועדות פני,
מה עלי לעשות או לא לעשות,
איך לחזק אותי ואת החוסן הפנימי והיציבות שלי.

בסופי השבוע הללו אנחנו חווים אהבה כל כך עמוקה,
שיתוף פעולה,
אפשרות אמיתית להקשיב ולגלות שיש עוד ועוד אפשרויות שנחבאות
מעינינו בגלל הפחד, הכאב והעצב שנכנסים לכל מקום בגוף ובנפש.

פתאום אנשים סתם שמחים,
נחים,
מחייכים,
שרים יחד,
לומדים,
מתרגלים יוגה,
מתרגלים צ'י קונג,
פותחים איזורים חדשים של תודעה והעזה לבטא את רחשי הלב
הנחבאים ביותר, הקסומים והנוגעים ברשת העדינה והעוצמתית
שמחברת בין כולנו.

כמו העצים והצמחים ביער, גם אנחנו כולנו כאחד מחוברים ברשת
טבעית וקסומה של אמון, אמונה ואהבה.
בשעת כאב ועצב אנחנו חווים זאת וזה נחקק עמוק בגוף וברוח.
אבל גם בשעה של השראה, סליחה ומוכנות לריפוי עמוק.

אנחנו מכינים יחד את הכלים להתרחבות ולהכלה גדולה יותר של אור.
בשבילנו, בשביל עצמינו,
בשביל כולנו.

The post מחוברים ברשת טבעית וקסומה של אמון ואמונה appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

מכיוון שבקול עסקינן,
רוצה לספר לכם שלפני 10 שנים או יותר החלטנו אבי, דליה רזניצקי
(השותפה שלנו והוגת הרעיון של טיולי-סדנה טבע ואהבה) ואני –
לא לדבר לשון הרע.

בכל פעם שעולה כעס על מישהו, בכל פעם שפוגשים איזו עוולה,
בכל רגע שמתחשק לרכל ולספר משהו על מישהו אחר כי זה מוכר,
בכל רגע שמאבדת איזון כי פגעו בי/הכאיבו לי/פגעו בציפור הנפש שלי –
עולה השיר הזה מתוכי. אבי ואני לפעמים משוחחים ופתאום זה יוצא.
אנחנו מחייכים אחד לשני ושרים: נצור לשונך מרע…

באותו הרגע החיים משתנים, נס מתרחש.
זה רגע משנה תודעה.
להיות חפץ חיים זה לא תמיד להיות נחמד ומרצה.
לראות טוב זה לא אומר שאינך רואה את הרע.
אתה רואה את הרע ואולי אפילו חווה אותו ובתוככך מבשילה הידיעה
העמוקה לבחור בטוב.

לנצור את הלשון מרע זו פעולה, כמעט תמיד לא קלה אבל כל כך
מתגמלת. פעולה שמושכת למעלה להתעלות (נגד כוח המשיכה
שמושך למטה אל האדמה), בדיוק כמו השירה (בה אנו מושכים את
הקול מהבטן עד לחיך העליון).
פעולה שמושכת אור מלמעלה אלינו ומהסובב אותנו, חודרת ומרחיבה
את הכלי, משמחת ומאירה.
פעולה שמרפאה ומטהרת קודם כל את הבוחר בה ואז מתחילים הגלים
והאדוות להשפיע גם על הסביבה.

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב…
מי הוא האיש הזה, מי האישה הזו? האם זה אני?
האם אני מוכן לדעת ולראות את הרע ובאופן מודע לבחור בטוב?
ולפי מה אני קובע מה זה טוב ומה זה רע?

התשובות קיימות בתוכינו.
ברגעים מאד מאד מכוננים הן מראות את עצמן ואנחנו מקבלים
את ההזדמנות לבחור.

האם קולי חפץ חיים? האם הוא יודע את מהות הערך העליון,
החיים שקיבלנו, ואת שעליו לעשות בהם?

[הציטוט הינו מתוך ספר תהילים שיש לו סגולות רבות אבל זה
לפעם אחרת…]

תודה לכם כל חפצי החיים שאני פוגשת ולקולותיכם שאני שומעת.
אם הגוף והרוח מבקשים להתחיל לנוע ולהסתנכרן צאו אליי מן המסך

The post לדבר לשון הרע? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

הרבה אנשים נרדמים בהתחלה.
חלק חווים חוסר שקט אבל הרוב חווים הרפייה עמוקה מאד
ולא רוצים לצאת מהתנוחה כי השקט כל כך עמוק, טוב ומיטיב,
במיוחד בתקופה הזו שמלאה בכל כך הרבה מתח, כאב,
חשש וכיווץ.

הנשימה נפקחת לרווחה, טוב לשקוע עמוק אל תוך השקט.
לאחרונה אני רואה תמונות בשוואסנה והמון רגש עולה.
אני ממש רואה את החטופים. בכי עצב וכאב עמוק עולים
והדמעות פשוט זולגות אל תוך המזרון.

אתמול שמעתי קול שאומר לי:
אילת, את החלל הזה שנפער את יכולה לבחור במה למלא.
זה בסדר לבכות אבל אפשר לראות אותם שמחים, מאושרים
ומוקפים באור בדרכם הביתה.
אני מרגישה את יכולת הבחירה הזו מתהווה ומתפתחת.
לבחור באור ממקום חדש של ידיעה עמוקה.

הנשמה של העם שלנו כל כך מאומנת בבחירה בסבל ובעצב.
2500 שנה אנחנו מתאמנים.
אולי זה זמן טוב, בדיוק עכשיו בזמן הזה, להתחיל להתאמן
על בחירה בטוב, באור, בשמחה, באמונה שאנחנו יחד עם
היקום/אלוהים/השכינה/הטבע יכולים ליצור עוד ועוד אור
ולהביא את אהובינו הביתה.

אני יודעת שהספקות, הציניות, הכאב וחוסר האמון שהוא מנת
חלקינו כבר המון זמן מייד צפים ועולים אבל בואו ננסה לראות
אותם, לקבל אותם באהבה ולהזמין את הבחירה האחרת.
אפשר להתאמן יחד.

מי שרוצה להתאמן איתנו בשיעורי דרך הקול מוזמן לכתוב לי

The post אתם יודעים מה זו שוואסנה? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

ואני תפילה שהשירה הזו כמו גל אדיר מביאה את כל אהובינו
הביתה ומשנה סדרי עולם.
כי כשאנחנו שרים אנחנו מחוברים לניצוץ האלוהי שבנו.
(אולי לרגע שכחנו אותו בגלל עוצמת הכאב?)

כשאנחנו שרים אנחנו מדליקים את עצמינו ואת כל ההוויה שלנו.
כשאנחנו מדליקים את הניצוץ זה מאפשר למי שסביבנו להדליק
את האור הטוב הזה גם מסביבו. השבילים שיוצרים הצלילים
מובילים אותנו ומזרימים בנו שמחה.

בימים הללו קשה לנו להתחבר לשמחה,
אבל למען אהובינו אני מבקשת מקול הלב לשמור על נקודת
השמחה שמתמלאת, מתחזקת ומביאה מרפא – דרך השירה.
מאמינה שהם מרגישים את האהבה שנשלחת מאיתנו.
זה מה שמחזיק אותנו, האהבה שאנחנו שולחים.
מאמינה ומתפללת בכל נפשי ומאודי שזה שומר עליהם.

מצרפת בלחיצה כאן את פרויקט קולולם עם אנשי קיבוץ בארי וחצרים.
ההעזה שלהם לבחור בשירה ולראות את האור יחד עם העצב
מרגשת ומחזקת אותי. לחצו על התמונה וצפו – מאד מרגש!!

אנשי הקיבוצים קרובים במיוחד לליבי. גם אני גדלתי בקיבוץ על בירכי
השירה והשפה העברית. עולם הערכים העשיר והנפלא שקיבלנו טמון
עמוק בליבי ומעורר בי השראה טבעית שנובעת מתוכי ומעניקה לי
אינספור מתנות. ועל זה אני מודה.

שירו בכל מקום ובכל פינה. צאו לטבע ושירו הרבה ביחד ולחוד.
נגביר את הנחמה והחסד ילך ויגבר.

The post קליפ "קולולם" המרגש עם אנשי קיבוץ בארי וחצרים appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

כמו שעץ מתחיל מזרע, ההתפתחות האישית שלנו מתחילה
בפעולות קטנות ויסודיות. ההשקייה העקבית של השורשים
שלנו, לאט לאט, היא זו שמניחה את הבסיס לצמיחה.

כמו עץ שמרחיב בהתמדה את שורשיו מתחת לפני השטח,
ההתפתחות האישית שלנו לפעמים לא מורגשת.
הסבלנות הופכת לבת לוויה כשאנו מטפחים את הקול הפנימי
שלנו, מתוך ידיעה שצמיחה מתרחשת גם בבלתי נראה.

הטבע מלמד אותנו שגם בתנאים שליליים, הצמיחה נמשכת.
באופן דומה, במהלך משברים אישיים או קולקטיבים,
זרעים של חוזק נזרעים.

בסופו של דבר, כשם שעץ מניב פרי לאחר מסע סבלני,
המאמצים העקביים שלנו מניבים תוצאות מוחשיות.
כל פעולה קטנה תורמת.

בזמנים שנראה שהזמן עוצר מלכת, זכרו שגם שם יש תנועה.
כמו שעץ עומד איתן מול הרוח, הוא מסתגל ומתחזק.
כך, צמיחה אישית לא תמיד קשורה בצעדים גלויים.

זה מזכיר לי שהרבה פעמים כשתלמידים שרים שיר,
עובדים על הגשת שיר… יש איזשהוא רגע שיא בשיר בו יש
עצירה קטנה בין המילים, ודווקא רגע זה מהדהד בעוצמה
החזקה ביותר.

אז אל תיבהלו ממה שנדמה כעצירה. המשיכו להשקות
את השורשים שלכם ודעו שאולי כרגע מתרחשת הצמיחה
המשמעותית ביותר. רב הנסתר על הגלוי.
המשיכו להיות עץ נדיב ותנו מפירותיכם, מצילכם ומענפיכם
היפים, הטובים, הברוכים והחשובים לעולם.

* בתמונה אנחנו בטיול-סדנה מתרגלים את תנוחת העץ בטבע
עם קבוצת ילדים שהצטרפה…

The post בזמנים שנראה שהזמן עוצר מלכת, זכרו שגם שם יש תנועה appeared first on דרך הקול אילת אובלס.