אצלי מאוד אישי, אז לא יכולה לחשוף שמות).

יום אחד הלב אמר לי – זה לא מה שאת רוצה…

את רוצה לעזור לכל אדם בעולם שרוצה להשמיע את קולו, לבטא ולהוציא לאור את מה

שמתחבא עמוק בפנים.

ואז ממש כמו נס, גיליתי מתחת לביתי את הבית שחיכה שם והפך לסטודיו של דרך הקול,

והיום הבית הזה, שהתמלא בעבודה מוזיקלית מרגשת ועמוקה, חוגג 22 שנה.

התהליך הזה הוא דוגמה חיה שממחישה עבורי בכל רגע, איך כל התהפוכות שקורות לנו

בזמנים הללו, מזמינות אותנו להתחבר פנימה לכוחות העמוקים שקיימים בתוכנו.

לקבל עזרה מהאמת שמתחבאת לה עמוק בפנים, ורוצה לצאת לאור ולהשמיע את קולה.

ובתקופה הזו הרצון האדיר להשמיע קול, להגיד מה אני חושב, במה אני מאמין,

הרצון להראות במה אני טוב כי אולי לא תהיה עוד הזדמנות, הרצון הזה חזק מתמיד!

מן תחושה כזו שאנחנו על הקצה. מצד אחד פחד שמשתק, ויחד עמו אומץ ששולח אותנו

קדימה לפעול.

השירים מקבלים משמעות כל כל עמוקה וחזקה. הלב וכל הגוף כמהים לרגעים הללו, בהם

אנחנו שרים יחד או לחוד וחווים רגעי אל זמן שממלאים בחיבור, בחיבוק, בתקווה.

פיתוח הקול היוגה והצ'י קונג, מביאים תובנות וידע עמוק שיוצא מתוכנו דרך העשייה.

זה הזמן, זה הרגע, לא לחכות – לפעול,

לפתוח את הגוף ואת הלב

זה הזמן להגשים חלומות ולא לשים אותם בצד.

זה הזמן להתקרב למקום שהוא היהלום, שהוא אתם.

הבוקר בקבוצה שרנו את "עוד תראי את הדרך"

מילים של שמרית אור, לחן של מתי כספי.

הרגשתי שאנחנו שרות לישראל, כל אחת בקולה המיוחד:

"לא מצאה דרך

לא הדרך שלה

לא פתחה דלת כי דלתה נעולה

כציפור שאיחרה את מסע הנדוד

נח ראשה בין כנפיה נח ראשה בין כתפיה ועיניה דומעות

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה ועינה תועות.

עוד תראי את כל הדרך

עוד תלכי בה היא שלך

גם אם לא תהייה תמיד קלה

תביטי ותראי את כל הדרך תקבעי את מסלולה

תעברי את כל הדרך כולה.."

The post היום במיוחד: האומץ ששולח אותך קדימה לפעול ולבטא את קולך appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

שיעור קצר וקולע בזום הכולל תרגול יוגה, צ'י קונג ופיתוח קול

קבוצה פתוחה – on-going 

אין צורך בנסיון קודם. מתאים לחסרי ולבעלי נסיון
  אצלך בבית בנוחות דרך המחשב ב-ZOOM
  קבוצת ווצאפ' התומכת בשיעורים
אם מפספסים שיעור – מקבלים הקלטה

בחזוני אני רואה המוני אנשים מכל רחבי הארץ ובהמשך
גם מכל העולם שיחד מכוונים את הכלי.
קבוצה קהילתית שמתרגלת יחד את השילוב האדיר
של יוגה-צ'י קונג ופיתוח קול.

הגוף שלנו הוא כמו כלי נגינה שמבקש להתכוונן על הבוקר!
בואו נכוון אותו יחד כדי שירגיש נעים ומשוחרר…

למה כיוונון בוקר?

לפתוח את הבוקר בתרגול קצר של יוגה, צ'י קונג ופיתוח קול – קל יותר להתמסר ולהתחייב – שיעור קצר ומשמח ומחיר שווה לכל נפש.

לתרגל תרגילים קלים ופשוטים לחימום הגוף, להרחבת המנעד הקולי וההעזה לשחרר את הקול ואת הכל.

לחוות איך תרגול הגוף והקול מוריד את העייפות, מגביר את החיוניות, השמחה, הקלילות והחשק להתחיל את היום
ברגל ימין.

מהנסיון שלי, יום שמתחיל בכוונון הגוף והקול מרגיש אחרת לגמרי מיום ללא כוונון. זה הריסטארט שלנו במעבר משינה לעירות, בשינוי מצב התודעה. כך נרגיש בבית בתוך הגוף שלנו, שהוא המרכבה של הנשמה. עלינו לטפח אותו ולתת לו תשומת-לב.

לקבל השראה ולבחור לכוונן את עצמך בכל יום!

אין עוד מורה או קורס שמלמדים את הקוד הסודי של שילוב פיתוח קול, יוגה וצ'י קונג. זוהי פרקטיקה ייחודית שפיתחתי ב-30 השנים האחרונות.

מה ההשקעה שלך בשיעורים?

150 ש"ח לחודש בלבד!
ההצטרפות במנוי המתחדש אוטומטית בלחיצה כאן
(ניתן בכל עת ליצור קשר ולהפסיק אותו החל מהחודש העוקב)

The post כיוונון בוקר appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

אני עומדת בסוף הדרך של השנה הזו.
מביטה לאחור ורואה הרבה אור וגם הרבה חושך.
התפקיד הזה שלנו בני ובנות האדם להחזיק את האור לא משתנה.
מה נשתנה? שום דבר לא נשתנה.
אולי רק החידוד והדיוק בהחזקת, אחזקת ותחזוקת האור.

זה מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה… (יהונתן גפן),
זה נשלח החוצה ומתקבל הרבה פעמים בביקורת, בכעס, בהתעלמות, בהכחשה.
אבל ההתמדה והתרגול כבר מלמדים לשאת את האור באהבה, בענווה,
בפשטות ובלי ציפיות (בעיקר בלי ציפיות).

"ישנם ימים ללא מרגוע
בהם לא אמצא לי נחמה
ומוכרח אני לנגוע
בעשבים, באדמה
לפסוע באותה הדרך
בתוך פריחת הכרכומים
ולהיות כל כך אחר
ולפרוח ערב הגשמים.

רק תפילה אשא
הוי אלי, אלי
שהשמש תעבור עלי
ותראה לי שוב את משעולי
הוי אלי, אלי
רק תפילה אשא
כשהשמש תעבור עלי
ותיקח אותי אל המסע
תפילה אשא.

ואם אשוב אל זאת הארץ
ואם אפסע שוב בדרכים
האם כקדם יכירוני
האנשים והפרחים.

האם אמצא את כל היופי
את הבאר הנושנה
אשר היתה שם כשעזבתי
עוד נובעת כבראשונה".

(מילים: יורם טהרלב | לחן: חנן יובל).

אז עם שתי רגליים בשנה הישנה אני מבטיחה לי בלי ציפיות ועם הרבה כוונה, דיוק ועשייה
מיטיבה להמשיך להשמיע את קולי.

~

והנה ברכתי אליכם:

אני מברכת את כולנו שנדע לכרוע ברך ולבקש סליחה על כל
מה שקורה ושקרה בארץ הזו בשנתיים האחרונות.
מברכת את כולנו שנזכה לראות ניסים גלויים, שנשיר יחד את שיר
החירות שלנו כבני אדם בישראל ובכל העולם.

מברכת אותנו שלא נתייאש, שנשמור על הילדים ועל הנכדים,
שנשאיר עכשיו ואחרינו המון מתנות שיהיו להם לתועלת לדורות הבאים.
מברכת אותנו בעיניים פקוחות לרווחה ובלב מלא שמחה,
בימים של פריחה, חיבור וחיבוק,
בעולם חדש ונקי מאנרגיות מזוהמות ומזהמות.

מברכת אותנו בהעזה להשמיע יחד קול.
קול של אומץ, של ריפוי אמיתי, עמוק וטבעי שמונע מהידיעה
העמוקה שלכל אדם בעולם הזה מותר להשמיע את קולו ולהיות
חופשי ומאושר.

מברכת אותנו שזה יקרה היום ולא מחר, עכשיו ברגע זה. אני מאמינה ורואה את זה קורה.

"ואם רק נסתכל אם לא ניבהל ונראה לעולם שביחד כולם אז יחד
כן ללכת יחד כן ללכת יחד אל האור…" (מאיר בנאי)

יחד נשיר את האהבה ונשחרר את הפחד. שתהיה שנה מופלאה!

בלחיצה כאן שירון מתנה – להדפיס ולשיר יחד סביב שולחן החג

The post בין השנה הישנה לשנה החדשה appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

אבל משהו בטבעיות, בשמחה, בחיוניות, בהעזה להביא את
נביעת חדוות השירה, התנועה, הריקוד – נעצר פתאום.
כי צעקו עלי, כי נבהלתי, כי חוויתי כיווץ כל כך עמוק?
נעלמתי ונאלמתי…

מכירים את זה שמשהו עתיק חוסם את ההעזה שלכם לשיר או ליצור?

חשבת שהוא כבר לא מנהל אותך ופתאום הוא שוב עולה …
ואני עם מחסום של נעלב, כועס, ילד דחוי, לא מספיק טוב.

והנה שוב פרץ הנביעה, השמחה וההעזה משתולל שם בפנים
ועולה על גדותיו. שאתן לו לצאת? הכי חשוב לא לחשוב יותר מידי.
פשוט להתחיל, זה משתפר ומשתפר מרגע לרגע!

הכי מדליק זה לגלות את המקום הזה ופשוט להפוך אותו ליצירה:
לשיר אותו, לרקוד אותו, לבטא את עצמו דרך הכאב.
הכאב הרבה פעמים מזין את היצירה. אם נשתמש בו ממקום של התמרה
וריפוי – הנס מייד מתרחש.

כשאנחנו שרים, הרטט שעובר בגוף גם הוא מרפא וחודר לרבדים העמוקים
ביותר. זה קורה בפשטות ובטבעיות.
החוויה מחברת את כל החלקים שיוצרים את השלם.
הגוף, הנפש והנשמה מרגישים מלאים באהבה, רגע מכונן.

היום תלמידה שלי נפלאה בת 88 (ועוד רגע יש לי שיעור עם בת 8..)
אומרת לי: "וואו, אני מרגישה שתרגילי היוגה והצ'י קונג הכניסו לי
אויר למקומות ששכחתי בגוף, ופתאום יותר קל לי לשיר".
איזה אושר.

תנו לעצמכם לנבוע. תנו לעצמכן להשמיע את קולכן.
תנו לגוף לספר לכם מה הוא מבקש ותנו לנשמה להתרגש.

~

מה זה אומר לשחרר אחיזה או: No atachment ?

אם אני שרה ונאחזת בהפקה קולית מסוימת שעוזרת לי לשלוט בהתרגשות
שלי, אז רוב הסיכויים שאני מאבדת את האפשרות להעביר את הרגש
ואת המסר שלי החוצה.

אם אני שר וחשוב לי להתפאר ביכולות הווקאליות שלי ולהראות לכולם את
המנעד הקולי הגמיש שלי, אז כנראה שאאבד בדרך את האפשרות להעביר
את מה שאני רוצה לתת לעולם.

ומכיוון נוסף,
הרבה פעמים כשאנחנו מקשיבים למישהו שר וחשים התנגדות, זילזול או
ביקורת זה בגלל שזה מזכיר לנו איזהשהוא קול וחלק שאנו לא אוהבים
בעצמנו.

כל אלו הם קולות פנימיים וחיצוניים שאנחנו נאחזים בהם כדי להגדיר את
עצמנו לכאן או לכאן…

תתארו לכם שבאמצע יום יפה אתם פתאום משחררים את האחיזה, מוכנים
להשתגע, להשמיע ולשמוע קולות אחרים שעד עכשיו אפיינו את הכיעור,
הטיפשות והערך העצמי הנמוך בעיניכם?

הכי אני אוהבת לשמוע ולראות בעיני הלב את התלמידים שמגיעים לרגע הזה.
הלב והנשימה על 180 קמ"ש מרוב התרגשות והעזה ו- זהו, על החיים ועל
המוות – קופצים למים. וראה זה פלא הם מתחילים לשחות…

יש כל כך הרבה פוטנציאל שנמנע מאיתנו רק בגלל האחיזה בהרגלים,
במחשבות ובאמונות. כמה טוב לשחרר!

~

קיבלתי טקסט מחברה מתוך ספר שנקרא:
"אדמה צופנים פליאדיאניים לספרייה החיה" :

"ביכולתכם להיכנס למצב של אושר כאשר אתם נעתרים לדחף להשמיע צלילים,
במיוחד דרך איתון וזמרור, אושר זה מבוסס על ההרגשה והידיעה שאתם אינכם
מוגבלים וכי אתם קיימים כישויות אור משוחררות מכבלים.
הרשו לצלילים לעבור דרך גופכם, לא רק על ידי זימרה של תווים מסוימים, אלא
גם בכך שתאפשרו לשילובי צלילים לנגן על גופיכם כאילו היו כלי נגינה…"

ההבנה הזו שאנחנו כלי נגינה ושעל ידי ההתכוונות שלנו נהפוך את הכלי הפיזי
והאנרגטי שלנו לכלי שר היא נס.
ואני אומרת – התחילו בבית עם עצמכם, שם זה הבסיס, שם תמיד תחזרו אל
האינטימיות שבשירה כשהנפש התחילה לזמרר ולהשמיע צלילים…

זה קורה ככה פתאום לעיתים רחוקות, אבל אפשר להפוך את זה לחוויה יומיומית
כמו אכילה וצחצוח שיניים.

שלכם,
אילת המשתדלת לגעת בנימי הנימים,
לתת יד לכלי הנגינה הקסומים.
להיות איתכם ברגע של חדווה, גילה, רינה ודיצה
אהבה, שלום, שמחה ורעות.

The post להתמיר את הכאב ליצירה ולשחרר אחיזה appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

מכיוון שבקול עסקינן,
רוצה לספר לכם שלפני 10 שנים או יותר החלטנו אבי, דליה רזניצקי
(השותפה שלנו והוגת הרעיון של טיולי-סדנה טבע ואהבה) ואני –
לא לדבר לשון הרע.

בכל פעם שעולה כעס על מישהו, בכל פעם שפוגשים איזו עוולה,
בכל רגע שמאבדת איזון כי פגעו בי/הכאיבו לי/פגעו בציפור הנפש שלי –
עולה השיר הזה מתוכי.

מאותו הרגע החיים משתנים, נס מתרחש.
זה רגע משנה תודעה.
להיות חפץ חיים זה לא תמיד להיות נחמד ומרצה.
לראות טוב זה לא אומר שאינך רואה את הרע.

לנצור את הלשון מרע זו פעולה, כמעט תמיד לא קלה אבל כל כך מתגמלת.
פעולה שמושכת למעלה להתעלות (נגד כוח המשיכה שמושך למטה אל האדמה),
בדיוק כמו השירה (בה אנו מושכים את הקול מהבטן עד לחיך העליון).
פעולה שמרפאה ומטהרת קודם כל את הבוחר בה ואז מתחילים הגלים
והאדוות להשפיע גם על הסביבה.

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב…
מי הוא האיש הזה, מי האישה הזו? האם זה אני?
האם קולי חפץ חיים, יודע את מהות הערך העליון שהוא החיים שקיבלנו
ואת שעליו לעשות בהם?

תודה לכל חפצי החיים שאני פוגשת ולקולותיכם שאני שומעת.
אם הגוף והרוח מבקשים להתחיל לנוע, צאו אליי מן המסך
יש אפשרות לשיעור ניסיון בקבוצה בזום או בסטודיו בת"א.
כיתבו לי כאן, אני לשירתכם.

The post נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

כשאנחנו נפגעות אנחנו מתכווצות בכל הגוף, נעלמות ונאלמות.
שני הפתחים הללו שנראים אותו הדבר נסגרים, לפעמים לשנים.
הבטן שורפת והלב בוכה. השתיקה צורחת בפנים ויש לה מחיר.
לעיתים יש בושה או אשמה, קושי להתחבר לאינטימיות, לזוגיות,
לנשיות, ליצר, ליצירתיות. אנרגיית החיים לא חיה במלואה.

דרך הקול (או החליל הפנימי או הצינור של הרצון..) עוברת מהקודקוד
דרך העין השלישית (המצח) ,הגרון ומיתרי הקול, בית החזה, הריאות והלב,
הסרעפת, הבטן התחתונה ורצפת האגן.
תמיד יש איזורים חלשים או חזקים יותר אבל כששני הפתחים (התחתון והעליון)
נסגרים, מגיע רגע בו הנשמה זועקת ומבקשת לפתוח את הסגר.

אם הלב מדבר, אם הנשמה מבקשת, אם הגרון רוצה להיפתח –
חשוב כל כך לדבר, להשמיע קול, לשתף, לבקש עזרה.
דרך מילות השירים והשירה אפשר לגעת במקומות העדינים והסגורים
ולתת להם ביטוי. לפעמים יש יותר חשש לעשות עבודה עם הפתח
התחתון, אך העבודה עם הפתח העליון תעזור גם לפתח התחתון
לפתוח את הכיווץ (ולהפך).

אני עדה לכך שהשירה מחיה אזורים רדומים, מחבקת, מנחמת, מרפאה
את הנשימה (טראומה תמיד עוצרת בנו את הנשימה שהופכת שטוחה),
מחזירה חיות וחיוניות. אפשר להתחזק ולהיפתח יחד איתי בשיעורים פרטיים
ובזמן הנכון להעז ולהשתתף בשיעורים בקבוצה, בהם יש תמיכה, אומץ
להשמיע קול מול עוד עדים ולחוות כח טיפולי עמוק של עיניים טובות ולבבות
פתוחים ומכילים.

בעונה הקודמת של "הכוכב הבא" שיתפה הזמרת-היוצרת שי המבר
בתקיפה המינית שעברה ושרה את השיר היפה שכתבה והלחינה,
"פעם את לילה", כדי שייתן כח ויחזק נשים שעברו חוויה דומה.

אפשר להקשיב בלחיצה כאן.

תתפלאו כמה מדהימות אתן ברגע כזה של העזה שמגלה פוטנציאל אדיר
של אור, יופי וכישרון שרק מחכה לצאת לעולם.

אוהבת אתכן,
אילת.

The post איך 'דרך הקול' תומכת במקרים של פגיעה מינית? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

בסוף כל חודש אנחנו מתרגלים בשיעור יוגה 'פראניאמה',
כלומר – מתרגלים את הנשימה ואת השליטה באנרגיית החיים שלנו.

בתחילת השיעור כולנו שוכבים על המזרן בתנוחה שנקראת
'סובטא בדהא קונאסנה'.
בתנוחה הזו האיזור התחתון של האגן ואברי המין פתוח ומשוחרר
וגם האיזור של בית החזה פתוח, פרוש מורם ורחב.
שני איזורי הבושה משוחררים ותמוכים. המרחב מוגן ומכיל את השיחרור.

לרוב התלמידים לא רוצים לצאת מהתנוחה כי הגופנפש חווה כניסה
עמוקה פנימה. כל מסע השבוע והסטרס העמוק משתחרר ועייפות
טובה ומרפאה נכנסת לאיברים…

גם בטבע יש רצף-

הרצף היומיומי בבריאה פורץ בהתעוררות עדינה של היום,
השמש יוצאת לאור, בצהריים היא בשיאה ואחרה"צ-בין הערביים שוב
שוקעת. החוויה המעגלית הטבעית פלאית הזו שוב ושוב נמנעת
מאיתנו בגלל הריצה היומיומית אחרי מה יהיה, מה נעשה ואיזו
פיסגת הר מחכה לנו.

התחרות עם הטבע והטבע האנושי מסתירה חיבור טבעי שמבקש
להתפרץ כל הזמן.
בכנות, עד כמה אנחנו מחוברים לגוף שלנו, לנשימה, לקול, לשמיים,
לאדמה, לצמחים, למזון?

במהלך השיעורים אנחנו מצטרפים אל הרצף בטבעיות עד שמגיעים
לרגע בו הגוף והרוח שבתוכו מוכנים ומבקשים לפצוח בשיר,
לנוח, להתעורר כתינוקות, לגדול, למות ולחזור שוב אל החיים. יומיום.
איזו מתנה נפלאה.

במיוחד בתקופה הזו אני חווה את השיעור כמטען של אנרגיה תומכת
למהלך השבוע. מאושרת שזוכה לתת את המתנה הזו.
אנחנו נזכרים בקול הטבעי האמיתי שלנו ומתרגלים רצפים שתומכים
בהעזה לשחרר אותו החוצה, גופנית (דרך יוגה וצ'י קונג) וקולית.

The post מה הקשר בין רצף ביוגה לרצף בטבע ולקול האמיתי שלנו? appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

או מדברים בדרך שטות? ככה בקלילות ובספונטניות…

ואז אמא, אבא או דמות מבוגרת אחרת אומרת לכם שזה לא מתאים,

להיות בשקט?

לימדו אותנו שצריך להתאפק, להיות בשליטה, בנימוס.

ואז הגוף נסגר ולא מרשה לעצמו לבטא רגש בחופשיות.

משהו מאד משמעותי שאותו רובנו שוכחים, מדחיקים ולא זוכרים כמה הוא חיוני:

כדי לחוות גוף שמח עליי להעז לפצוח בשיר. זו חוויה מפתיעה ומרגשת שנובעת

מתוכינו כמו מזרקה של שמחה. כשאני שר – אני מאושר. כשאני שרה – אני חיה.

לשיר זה להיות מחובר לרגש. במהלך היום אנחנו מחוברים בעיקר לשכל ולצד

המעשי של החיים. אנחנו לא מאוזנים.

בתוכנו נמצא ילד שובב, עליז שמח ומלא בכוחות נעורים שלא מקבל כמעט

אף פעם את קדמת הבמה. מתי אפשרנו לו בפעם האחרונה להתעורר ולפצוח

בשיר בטבעיות, בהתפרצות, בלי מעצורים, כמו שהיינו קטנים?

הוא שם, רק צריך להתחבר אליו. הוא מטען אדיר של אנרגיה.

בואו נרשה לו לשיר בחופשיות ובהעזה!

גוף ונפש שמעזים לפצוח בשיר חווים חוויה רגשית עמוקה של עליזות, חיוניות

טבעית, אושר, שמחה ומעיין בלתי נגמר של התחדשות. זו ברכה להיות במצב

כזה לפחות פעם ביום.

כשאנו מכוונים את הכלי שלנו למצב שירה אנחנו לוקחים פסק זמן מהחיבור

לשכל וחווים חיבור ללב. לרגע אנחנו מעבר לזמן.

אלו הרגעים שנשארים איתנו בזכרון ובגוף, נצנוצים של חיות, הדברים שגורמים

לנו לרצות לחיות ולא לשחק בכאילו את משחק החיים.

אז למה הרגעים הללו כל כך מעטים? לא מגיע לנו שהם ימלאו יותר את היומיום?

כדאי לעצום עיניים לרגע ולהתרכז בחיפוש בפנים, אתם תשמעו טוב יותר

(העיניים מחפשות בחוץ. קולטות את הגירויים החיצוניים). כך אפשר להרגיש

את הצליל שמתחיל לנבוע מהלב.

"מי ששר
מעביר את הזמן בכיף
עד הלילה הוא כבר עייף
וישן כמו תינוק עד ששמש
שב לו מאמש.
מי ששר
ואפילו אם יזייף
אלהים את ראשו לוטף,
ואז לרגע מי ששר מאושר".

[מילים: אהוד מנור | לחן: מתי כספי]

הבחירה לגלות את האדם השר בתוכי, להשתמש בקולי כדי לרפא את הפצעים,

לגעת באיזורים השותקים ולהפסיק לפחד להשמיע אותם – היא רגע בו אלוהים

מלטף את ראשי ואני כמו ילד שמח ומלא באמון פוצח בשיר.

The post מעיין בלתי נגמר של התחדשות… appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

אם אתה מרוצה,
תתבטא בכך, אל תעמיד פנים שאתה חצי מרוצה,
אם אתה מתנגד, תגיד, חצי התנגדות זה הסכמה
החצי, אלו החיים שעוד לא חיית.
זו המילה שלא אמרת
זה חיוך שדחית
זאת הידידות שעוד לא הכרת
החצי זה מה שהופך אותך לזר ומנוכר למקורביך
והוא מה שהופך את הקרובים ללבך, זרים
החצי זה להגיע ובעצם לא להגיע
תעשה ולא תעשה
זה להיעדר ולהיות נוכח
החצי זה אתה, בעת שלא תהיה אתה
את עצמך אתה לא מכיר אז
החצי זה שלא תכיר את עצמך
ואת מי שאתה אוהב זה לא החצי המשלים אותך
החצי זה אתה בעצמך במקום אחר ובאותה העת

חצי לגימה לא מרווה, חצי מנה לא משביעה, וחצי דרך לא מובילה לשום מקום
וחצי רעיון לא יניב תוצאה
החצי הוא רגע שתרגיש בו חסר אונים ואתה לא.
אתה לא חצי בן אדם – אתה שלם ומושלם
נולדת כדי לחיות את החיים ולא חצי חיים".

(חליל ג'ובראן בתרגום של אורלי נוי).

השיר הזה נוגע בי עמוק בנשמה ומתכתב עם אלפי אנשים שבוחרים בדרך הקול,
שמגלים את הצרידות (=קונפליקט בין חצי דיבור, חצי שתיקה), את הריאות החסומות
שלוקחות רק חצי שאיפה, את הקול החלש שפוחד מהעוצמה, את הכתפיים המכווצות
שעוצרות את השמחה, את הגב הכפוף שסוגר את ההעזה, את הלב הסגור שפוחד
מלבטא את הרגש.

כולם יצאו למסע ריפוי ונמצאים בחצי הדרך. 'כי מי אני שאעז להתבלט'?

אז הנה ג'ובראן חליל אומר לכם שאת המנגינה הזו אי אפשר
להפסיק – מגיע לכם לשיר את שירת חייכם מקול הלב.

איך עושים את זה?

מתאמנים, מתרגלים, מכניסים לחיי היומיום בפשטות. כמו לנשום, כמו לאכול, כמו ללכת לשירותים.
כזו היא הרוח, פשוטה וזורמת, כזהו קולכם, פשוט וזורם. תנו להם מרחב (לא חצי מרחב) ויפרחו
במלואם.

שילוב התרגול המופלא של פיתוח קול ושירה, יוגה
וצ'י קונג ממש משקם ומרפא את הכלי.

כשמתמידים – חווים שינויים מרגשים. אתמול בשיעור קבוצתי בסטודיו חווינו את הנס הזה בו ישנה
הלימה בין המנגינה, המילים והרגש שרוצה להישמע מתוכינו ולצאת אל העולם.
זה הרגע בו אני מרגיש.ה חי, חיה.

רוב הזמן אנחנו בתוך האוטומטים השונים, באיזה סוג של אינרציה ולפתע החיבור הפנטסטי בין
העולמות קורה. כשזה קורה לי בזמן השירה – זה קורה גם למי שמקשיב בצד השני.

זהו סודה של המוסיקה. זהו סודה של היוגה. זהו סודו של הצ'י קונג. זהו סודה של התנועה,
של השירה, של האהבה. רגע של סינכרון מושלם בו אנחנו עפים…

הרבה פעמים ברגע כזה אנחנו פתאום טועים. שוכחים את הטקסט, המנגינה או התנועה.
למה? כי המעוף מפחיד אותנו לאללה! לא יכול להיות שהאושר הזה הוא בשבילי,
קול קטן ילחש באוזננו.

לכן אנחנו מתאמנים, מרחיבים את הכלי כדי שיכיל עוד ועוד מהטוב. אם זה הגיע פעם אחת,
זה יגיע שוב.

מוזמנים לתרגל את יחד איתי בקבוצה אינטימית, מאפשרת וביתית.
להשמיע קול, לא חצי קול!

בסטודיו- ימי ב' 19:30-21:30 וימי ג' 16:30-18:30.

מקום אחד פנוי בכל קבוצה.

בזום- ימי ב' 17:00-19:00 וימי ה' 10:00-12:00.

The post "אם בחרת לשתוק, עד הסוף תשתוק ואם בחרת לדבר, עד הסוף תאמר" appeared first on דרך הקול אילת אובלס.

תודה לפטריק סבג ועמית עמרמי על על ההפקה והאהבה. זהו שיר מתנה. מוזמנים להקשיב 

מבקשת רשות להיות עדה לרגע הקדוש הזה בו כל אחת ואחד מעזים לגעת בכאב העמוק, לשהות בתוכו
ואז לשחררו. למצוא את הדרך אל השמחה, אל חדוות השירה, אל התמיכה והאהבה.

שיהיו ימים מלאים בשמחה חדשה ורעננה שפורחת בעדינות ופורצת מתוך האספלט של חיינו.

The post שיר תפילה עבורכם appeared first on דרך הקול אילת אובלס.