מה קורה כשאני מרגיש/ה שנכפית עלי מציאות מבחוץ ואני בחוסר אונים מולה?
איך אני יוצר/ת את האיזון בין הבפנים לבחוץ ואיך זה קשור ללשיר?
כל השבוע האחרון בדרך הקול הנושא הזה איתנו.
אז קודם כל לראות
ואח"כ להרגיש
ואז לתרגל
להכיר את כל החלקים שמשתתפים בתהליך
לחבר אותם זה לזה
לאהוב אותם
ולתת להם לעזור לי
ואז לשיר.
כשאני שרה, כל הגוף עובד.
אני חוקרת תוך כדי ומתחילה לגלות איזורים שלא נגעתי בהם שנים.
אני מגלה כמה אני לא אוהבת כל מיני חלקים בתוכי וכמה זה משפיע
על היכולת לקבל מהם עזרה.
ובכלל, בהתחלה התחושה היא תחושה של מאבק ואני רוצה להיות
ממש עדינה עם עצמי, לנסות ללמוד להיעזר, להרחיב ולפתוח את
המרחב ולא להיאבק.
זה מיידית מזכיר לי את הבית החיצוני שלנו.
איך אפשר לחבר את כל החלקים של העם שלי ולאהוב אותם.
יצאנו למסיבה ופיתאום קרה לנו אסון…
כל החלקים נפצעו. מדממים, בוכים, סובלים, כואבים.
ואנחנו עם כזה שכל אחת ואחד ממש מרגישים פיזית שכל מי שנפגע
הוא חלק מאיתנו, הוא המשפחה שלנו, הבית שלנו.
העבודה על הבית הפנימי מרפאה ומחזקת,
והשירה כמו תופרת ומאחה את כל הקרעים במפה הזו, שהיא אני,
הבית הפנימי והחיצוני.
בואו. אני כאן מחכה לכם באחת על אחד/ת עד שתהיו מוכנים
לחלוק את הבית בשיעור של קבוצה, בקהילה.
