בשפת היוגה זו תנוחה שבדרך כלל מתרגלים בסוף שיעור.
בשיעור יוגה אנחנו חווים כל פעם רצף שהוא כמו מחזור חיים.
נולדים, גדלים, עולים, מגיעים לשיא, יורדים ובסוף עושים
שוואסנה שהיא תנוחת המת.
סוג של הרפייה עמוקה שבה אנחנו חווים או מנסים לחוות
ניתוק מהגוף. להרגיש את הרוח, הנשמה שהיא אנחנו,
להתבונן בקופסא שלנו ולשחרר כל זיקה רגשית אליה.
הרבה אנשים נרדמים בהתחלה.
חלק חווים חוסר שקט אבל הרוב חווים הרפייה עמוקה מאד
ולא רוצים לצאת מהתנוחה כי השקט כל כך עמוק, טוב ומיטיב,
במיוחד בתקופה הזו שמלאה בכל כך הרבה מתח, כאב,
חשש וכיווץ.
הנשימה נפקחת לרווחה, טוב לשקוע עמוק אל תוך השקט.
לאחרונה אני רואה תמונות בשוואסנה והמון רגש עולה.
אני ממש רואה את החטופים. בכי עצב וכאב עמוק עולים
והדמעות פשוט זולגות אל תוך המזרון.
אתמול שמעתי קול שאומר לי:
אילת, את החלל הזה שנפער את יכולה לבחור במה למלא.
זה בסדר לבכות אבל אפשר לראות אותם שמחים, מאושרים
ומוקפים באור בדרכם הביתה.
אני מרגישה את יכולת הבחירה הזו מתהווה ומתפתחת.
לבחור באור ממקום חדש של ידיעה עמוקה.
הנשמה של העם שלנו כל כך מאומנת בבחירה בסבל ובעצב.
2500 שנה אנחנו מתאמנים.
אולי זה זמן טוב, בדיוק עכשיו בזמן הזה, להתחיל להתאמן
על בחירה בטוב, באור, בשמחה, באמונה שאנחנו יחד עם
היקום/אלוהים/השכינה/הטבע יכולים ליצור עוד ועוד אור
ולהביא את אהובינו הביתה.
אני יודעת שהספקות, הציניות, הכאב וחוסר האמון שהוא מנת
חלקינו כבר המון זמן מייד צפים ועולים אבל בואו ננסה לראות
אותם, לקבל אותם באהבה ולהזמין את הבחירה האחרת.
אפשר להתאמן יחד.
מי שרוצה להתאמן איתנו בשיעורי דרך הקול מוזמן לכתוב לי ♥
