פעם לימדתי זמרים ושחקנים, ליוויתי המון מוכשרים ומוכשרות שהפכו למפורסמים (הליווי
אצלי מאוד אישי, אז לא יכולה לחשוף שמות).
יום אחד הלב אמר לי – זה לא מה שאת רוצה…
את רוצה לעזור לכל אדם בעולם שרוצה להשמיע את קולו, לבטא ולהוציא לאור את מה
שמתחבא עמוק בפנים.
ואז ממש כמו נס, גיליתי מתחת לביתי את הבית שחיכה שם והפך לסטודיו של דרך הקול,
והיום הבית הזה, שהתמלא בעבודה מוזיקלית מרגשת ועמוקה, חוגג 22 שנה.
התהליך הזה הוא דוגמה חיה שממחישה עבורי בכל רגע, איך כל התהפוכות שקורות לנו
בזמנים הללו, מזמינות אותנו להתחבר פנימה לכוחות העמוקים שקיימים בתוכנו.
לקבל עזרה מהאמת שמתחבאת לה עמוק בפנים, ורוצה לצאת לאור ולהשמיע את קולה.
ובתקופה הזו הרצון האדיר להשמיע קול, להגיד מה אני חושב, במה אני מאמין,
הרצון להראות במה אני טוב כי אולי לא תהיה עוד הזדמנות, הרצון הזה חזק מתמיד!
מן תחושה כזו שאנחנו על הקצה. מצד אחד פחד שמשתק, ויחד עמו אומץ ששולח אותנו
קדימה לפעול.
השירים מקבלים משמעות כל כל עמוקה וחזקה. הלב וכל הגוף כמהים לרגעים הללו, בהם
אנחנו שרים יחד או לחוד וחווים רגעי אל זמן שממלאים בחיבור, בחיבוק, בתקווה.
פיתוח הקול היוגה והצ'י קונג, מביאים תובנות וידע עמוק שיוצא מתוכנו דרך העשייה.
זה הזמן, זה הרגע, לא לחכות – לפעול,
לפתוח את הגוף ואת הלב
זה הזמן להגשים חלומות ולא לשים אותם בצד.
זה הזמן להתקרב למקום שהוא היהלום, שהוא אתם.
הבוקר בקבוצה שרנו את "עוד תראי את הדרך"
מילים של שמרית אור, לחן של מתי כספי.
הרגשתי שאנחנו שרות לישראל, כל אחת בקולה המיוחד:
"לא מצאה דרך
לא הדרך שלה
לא פתחה דלת כי דלתה נעולה
כציפור שאיחרה את מסע הנדוד
נח ראשה בין כנפיה נח ראשה בין כתפיה ועיניה דומעות
נח ראשה בין כנפיה
נח ראשה בין כתפיה ועינה תועות.
עוד תראי את כל הדרך
עוד תלכי בה היא שלך
גם אם לא תהייה תמיד קלה
תביטי ותראי את כל הדרך תקבעי את מסלולה
תעברי את כל הדרך כולה.."
