תמיד מצפים מאיתנו להיות בשליטה.
לעשות מה שמבקשים מאיתנו, להקשיב לסביבה, לשתף פעולה.
ואם אני לא יכול או לא רוצה?
אם אני חושב.ת אחרת?
אם אני מבינ.ה שרק מה שבאמת מתאים לי, הוא הדבר הנכון?
ואם אני רואה את מה שמסתתר מאחורי השקר והסיפורים שמספרים לי?
יש רגעים בהם האור יוצא לאור.
הרבה פעמים הם מאד אבל מאד מאד כואבים,
לפעמים הם גם מאד מפתיעים, מרגשים וטובים.
מה, איך יכול להיות, מגיע לי שיהיה לי טוב?
מה, אני כזה טמבל? אני כזו עיוורת, כזו ישנה, שלא רואה?
אז כן, ממש ככה.
ואז אתם מרגישים את האמת בגוף שלכם, בלב, בשכל,
ולא מזיזים אותה הצידה.
•
בשיעור יוגה אתמול תרגלנו ליד הקיר וגילינו שעם הקיר אי אפשר
לרמות. חלקי הגוף שלא מצליחים להיצמד לקיר מגלים לנו כמה
היציבה שלנו זזה ממקומה האמיתי.
בתרגול הקולי הצלחנו לחוות את ההבדל בין מצח מכווץ שעושה
לנו פרצוף אומלל, עיניים עצובות וכבויות וקול מאומץ ומכווץ
לבין מצח פתוח, עיניים מאירות, שפתיים מחייכות ולסתות
משוחררות.
כל זה דרך ההעזה להתבונן פנימה, להרגיש ולפעול.
בלי להסתכל במראה.
ההעזה להרגיש את התוצאה של הגוף, בעקבות מה שהנפש
משדרת ומה שהמוח מעז לשנות עושה פלאים.
הפלא הוא לבחור באפשרות הרחבת היציבה הנכונה של
הגוף השמח. יציאה מהמיצרים.
"בצר לך תרחיב" (הרבי נחמן)
מה זה אומר?
להבין את הגם וגם ולבחור בלהרחיב את הגוף הנפש והתודעה.
מה שבא לפיתחי – בא לפתחני.
תחילתה של יציאת מצריים.
כמה זה לא פשוט, במיוחד בזמן הזה בו הנשמה בוכה, עצובה
ומרגישה את הנשמות שסובלות כל כך. מזדהה איתן וחווה אפילו
נקיפות מצפון. אסור לי לשמוח כשאהובי סובלים.
אז מותר חשוב וכדאי כי ככה אני שומרת עלי עד הרגע שבו יבואו
אהובי ואוכל לתת להם את כל האהבה, התמיכה והעזרה.
ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה – זו דרך שמאד מיטיבה עם הנשמה
כאן על פני האדמה. כי אם אני מאד דואגת זה מחליש אותי
ואם אני עסוקה במה אני יכולה לעשות, לתרום ולהשפיע את הטוב
על אהובי אז הנני במקום הרבה יותר מאוזן ומודע כלפי פנים וכלפי חוץ.
