ברגע הזה אני מתבוננת במשה בתור מורה של "דרך הקול",
דרך חיי שמצילה ומרפאה אותי ולשמחתי הרבה עוד רבים אחרים.
אני בת 64 ומגיל 28 מלמדת.
(ואולי עוד מקודם בלי שממש הבנתי, רק צעדתי בשביל והדגמתי
במעשים כמיטב יכולתי).
אני מתבוננת במשה ובמסלול חייו.
מתחילה בלידה ו"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו."
הסיפור הניסי עם התיבה עם מרים, יוכבד והמיילדות שיפרה ופועה,
חבורה אמיצה של נשים שמורדות ולא מצייתות. זה חלק משמעותי
מהגעתו של משה לעולם וההכנה לתפקיד.
תהליך הגדילה בבית פרעה אצל בת פרעה, שגם היא מסתכנת,
מורדת ומקשיבה לקולה.
ואז משה שנכנס לעולם אחר של תרבות, השכלה ותחושת חוסר
שייכות יומיומית.
כמעט כל אחד מאיתנו בתוך ריבוי הגלויות חווה את חוסר השייכות
עד היום. ההעזה של משה לראות בלי לדעת עדיין מה הוא רואה,
להקשיב לצוו ליבו, לקום ולעמוד על שלו עד כדי להרוג אדם,
העזה שמשנה את כל המרקם הפנימי של חייו לעד.
זה משהו שעובר עלינו עכשיו, על כל העם שלנו. רגעים בהם אתה
קם ועושה, ולמעשים הללו תוצאות מכאיבות מאד בנפש.
ואז משה יוצא למדבר.
ביציאה למדבר, תרתי משמע, יש וויתור ענק על איזור הנוחות,
הישרדות, פחד והליכה אל הלא נודע.
ושוב מציאת נווה מדבר, אהבה ומשפחה חדשה.
התמסרות, פתיחת הלב ואז בתוך המדבר החיבור של הכל שמגלה
את השליחות שמחכה לצאת לאור.
והנה שוב ההעזה ללכת בעקבות הלב ולתת אמון באמונה.
כמה לא פשוט.
בעיני זו הדרך עם כל הקושי שבדבר. ללא העזה לבחור ברוח,
להתחבר אליה ולחיות אותה אין לנו מה לעשות בעולם הזה.
המפגש של משה שחוזר למצריים לממש את שליחותו עם המשפחה
הגרעינית אחרי פרידה כל כך ארוכה כילד מאומץ בעל כרחו –
זהו מפגש מכונן ומרגש שמחזיר אותו פיזית לשורשים.
וכאן החלק שמרגש אותי ומדליק אצלי את כל האור במיוחד עכשיו.
הבחירה באח שלי אהרון שיהיה לי לפה.
למה?
כי אני לא יכול לדבר פיזית, בעיות בפה ובאברי ההגייה?
כי אני לא רוצה לדבר? פוחד לדבר?
כי אני חושב שאולי לא יבינו את דברי? אני זקוק לתיווך של מישהו
שמבין את השפה האנרגטית של העם יוכל להעביר את המסר
הנכון ביותר…
אני מרגישה שכולנו זקוקים לאיזה אהרון שיתווך לנו שפה אנרגטית
שאיננו מבינים או לא רוצים להבין ולראות.
החכמה הזו של משה לתת אמון, לתת להדרכה האלוהית להוביל אותי.
להבין מאיפה הגעתי הרגע.
אולי האור שלו חזק מידי ועליו לעמעם את האלומה כדי שלא יסתנוורו?
היכולת לרומם את אחיו ולהעלות אותו למדרגת נביא כדי לחזק את
החיבור לשורש, למשפחה ולהיות שם איתם עם כל המשפחה בעולם
של מעלה, עולם של השראה, חיבור לרוח, לאמונה ולראייה ששכחו כעבדים.
הקול שלנו ומה שיש לנו להגיד לא תמיד מתאים לכולם.
מי הוא האהרון שלכם שיכול לתת תמיכה ולהוביל?
חומר למחשבה.
העם שלנו מבקש קול אמיתי ואולי אנחנו צריכים תיווך לקול הזה?
מבקשת את הקול ואת התיווך שיביאו את הנס.
במישור האישי זה של כל אחת ואחד עם קולו, משפחתו ומסעו
האישי בתוך עמינו וארצינו האהובה.
במישור של העם זה להעז להשמיע קול עם הקשבה עמוקה לאהרון
המתווך שנמצא בתוכי וידע להעביר מסר שיעורר את העם ששרוי
בקושי כל כך עמוק אל עבר פעולה ותנועה חדשה.
תודה לאלוהים, תודה למשה, תודה לאהרון.
המשיכו להעז להשמיע את קולכם באהבה, באחריות, בחיבור עמוק
לאמון באמונה. זה מה שאני לומדת ממשה.
