תום-לי אחד החברים בשיעור 'דרך הקול' קבוצתי שאל אותי:
"אילת, איפה לך היה קשה כשהתחלת לשיר? מה עשית? אז הנה התשובה שלי בשביל כולכם.
'דרך הקול' בשבילי היא דרך חיים. אני חווה אותי ככלי נגינה:
מוציאה מהקופסא, מאבקת, מנקה, מבריקה, מותחת את המיתרים, בודקת אם אין חלקים
שבורים ומנסה להתחיל לנגן. הכלי הזה שמכיל הכל, את כל האיברים הפיזיים שלי, את כל המחשבות,
כל הרגשות וכל המטענים שקיבלתי ואספתי במהלך הדרך – לא תמיד נענה לי.
"רוצה המפקד, לא יכול", הוא אומר לי. מנסה להוציא קול והגרון חנוק. מנסה לשיר מנגינה שמחה
ויוצאת לי איזו יבבה מוזרה. אני נכנסת פנימה, מתביישת, מתרגשת, מרגישה אשמה, ממציאה תירוצים.
"זה קשה מה פתאום אני, תשתקי… שישיר מישהו אחר".
ואז אני שומעת קול אחר שלוחש לי בפנים, "אילת, אני רוצה לשיר! תתיישרי, תנשמי, תתמתחי,
את יכולה, את רוצה, יש לך קול יפה, את מוכשרת, את נהדרת, נו קדימה תעזי לפצוח בשיר!"
אני נעמדת מול המראה בשקט, מסתכלת לעצמי בעיניים ואומרת לי:
"את נפלאה, את נהדרת ומגיע לך להצליח בגדול. תתחילי לשיר".
והנה אני שרה, שומעת את עצמי, מסתכלת עלי, רואה אותי שרה ושומעת אותי, את קולי.
"אוי זה נורא, זה לא טוב, זה לא יפה, את לא נשמעת טוב, את נראית זוועה. מי את בכלל שאת מעזה?"
וככה נמשך דו שיח פנימי, שתי איילות נלחמות אחת בשנייה. האחת משתיקה והשנייה משתוקקת
(לשיר). מה יהיה? זו "דרך הקול" הפנימית שהופכת לאט ובנחת להעזה יומיומית להשמיע את קולי.
בהתחלה רק מולי עם עצמי לבד במקלחת, אני שרה הכי טוב, זה יוצא נהדר.
ואז אני מתגנבת לשיעור אצל אילת אובלס בסטודיו "דרך הקול".
אני כאילו המורה אבל בעצם אני התלמידה הכי וותיקה בכיתה,
נשארת שנה אחר שנה ומגלה אין סוף רבדים בתוך הכלי הנפלא,
המדהים הזה שהוא אני .
רואה את כל סוגי הכלים. תזמורת יפהפייה, כלים ישנים, כלים חדשים, כלים מבריקים ועדינים,
כלים חזקים ואמיצים. מאמינים ולא מאמינים, טעונים ובלי מצברים, חלשים ונחבאים אל הכלים,
כלים מאד יפים ובולטים וכאלה שלא יודעים כמה הם מדהימים.
אני מזהה ומזדהה עם כולם. מקשיבה לקולות שנפתחים כמו פרחים… העבודה עדינה ועמוקה
ולפעמים לא פשוטה. אנחנו בדרך. לאט לאט אנחנו מתקלפים, מגלים את הקלפים.
להעז לפצוח בשיר זו זכות גדולה. אני מרגישה שזו גם חובתי. להכיר את הכלי שלי.
לדעת שהוא המרכבה של הנשמה. להכיר את הנשמה ואת ציפור הנפש. לדעת שהחיבור
וההקשבה אל הגוף והנשמה יובילו אותי למחוז חפצי. להשמיע את קולי ולמצוא את מקומי בעולם.
להיות מאושרת, שמחה ובריאה.
מי שרוצה להעז ולהצטרף מוזמן באהבה. כדאי לכתוב לי, להתקשר, להתייעץ, לספר את מה
שעוצר או מה שמבקש.
אני כאן,
התלמידה הנצחית,
אילת.
