"אל תתרועע עם חצי מאוהבים
אל תתיידד עם חצי חברים
ואל תקרא יצירות של חצי מחוננים
אל תחיה חצי חיים
אל תמות חצי מיתה
אל תבחר חצי פתרון
ואל תעצור באמצע האמת
אל תחלום חצי חלום
ואל תחזיק חצי תקווה
אם בחרת לשתוק, עד הסוף תשתוק
ואם בחרת לדבר, עד הסוף תאמר
אם אתה מרוצה,
תתבטא בכך, אל תעמיד פנים שאתה חצי מרוצה,
אם אתה מתנגד, תגיד, חצי התנגדות זה הסכמה
החצי, אלו החיים שעוד לא חיית.
זו המילה שלא אמרת
זה חיוך שדחית
זאת הידידות שעוד לא הכרת
החצי זה מה שהופך אותך לזר ומנוכר למקורביך
והוא מה שהופך את הקרובים ללבך, זרים
החצי זה להגיע ובעצם לא להגיע
תעשה ולא תעשה
זה להיעדר ולהיות נוכח
החצי זה אתה, בעת שלא תהיה אתה
את עצמך אתה לא מכיר אז
החצי זה שלא תכיר את עצמך
ואת מי שאתה אוהב זה לא החצי המשלים אותך
החצי זה אתה בעצמך במקום אחר ובאותה העת
חצי לגימה לא מרווה, חצי מנה לא משביעה, וחצי דרך לא מובילה לשום מקום
וחצי רעיון לא יניב תוצאה
החצי הוא רגע שתרגיש בו חסר אונים ואתה לא.
אתה לא חצי בן אדם – אתה שלם ומושלם
נולדת כדי לחיות את החיים ולא חצי חיים".
(חליל ג'ובראן בתרגום של אורלי נוי).
השיר הזה נוגע בי עמוק בנשמה ומתכתב עם אלפי אנשים שבוחרים בדרך הקול,
שמגלים את הצרידות (=קונפליקט בין חצי דיבור, חצי שתיקה), את הריאות החסומות
שלוקחות רק חצי שאיפה, את הקול החלש שפוחד מהעוצמה, את הכתפיים המכווצות
שעוצרות את השמחה, את הגב הכפוף שסוגר את ההעזה, את הלב הסגור שפוחד
מלבטא את הרגש.
כולם יצאו למסע ריפוי ונמצאים בחצי הדרך. 'כי מי אני שאעז להתבלט'?
אז הנה ג'ובראן חליל אומר לכם שאת המנגינה הזו אי אפשר
להפסיק – מגיע לכם לשיר את שירת חייכם מקול הלב.
איך עושים את זה?
מתאמנים, מתרגלים, מכניסים לחיי היומיום בפשטות. כמו לנשום, כמו לאכול, כמו ללכת לשירותים.
כזו היא הרוח, פשוטה וזורמת, כזהו קולכם, פשוט וזורם. תנו להם מרחב (לא חצי מרחב) ויפרחו
במלואם.
שילוב התרגול המופלא של פיתוח קול ושירה, יוגה
וצ'י קונג ממש משקם ומרפא את הכלי.
כשמתמידים – חווים שינויים מרגשים. אתמול בשיעור קבוצתי בסטודיו חווינו את הנס הזה בו ישנה
הלימה בין המנגינה, המילים והרגש שרוצה להישמע מתוכינו ולצאת אל העולם.
זה הרגע בו אני מרגיש.ה חי, חיה.
רוב הזמן אנחנו בתוך האוטומטים השונים, באיזה סוג של אינרציה ולפתע החיבור הפנטסטי בין
העולמות קורה. כשזה קורה לי בזמן השירה – זה קורה גם למי שמקשיב בצד השני.
זהו סודה של המוסיקה. זהו סודה של היוגה. זהו סודו של הצ'י קונג. זהו סודה של התנועה,
של השירה, של האהבה. רגע של סינכרון מושלם בו אנחנו עפים…
הרבה פעמים ברגע כזה אנחנו פתאום טועים. שוכחים את הטקסט, המנגינה או התנועה.
למה? כי המעוף מפחיד אותנו לאללה! לא יכול להיות שהאושר הזה הוא בשבילי,
קול קטן ילחש באוזננו.
לכן אנחנו מתאמנים, מרחיבים את הכלי כדי שיכיל עוד ועוד מהטוב. אם זה הגיע פעם אחת,
זה יגיע שוב.
מוזמנים לתרגל את יחד איתי בקבוצה אינטימית, מאפשרת וביתית.
להשמיע קול, לא חצי קול!
בסטודיו- ימי ב' 19:30-21:30 וימי ג' 16:30-18:30.
מקום אחד פנוי בכל קבוצה.
בזום- ימי ב' 17:00-19:00 וימי ה' 10:00-12:00.
