בזמנים שנראה שהזמן עוצר מלכת, זכרו שגם שם יש תנועה

ברגעי שפל אני מוצאת השראה בחוכמת הטבע הנצחית,
במיוחד בדימוי של אדם כעץ. יש המון דמיון בין ההתפתחות
האישית שלנו לזה של העץ.

כמו שעץ מתחיל מזרע, ההתפתחות האישית שלנו מתחילה
בפעולות קטנות ויסודיות. ההשקייה העקבית של השורשים
שלנו, לאט לאט, היא זו שמניחה את הבסיס לצמיחה.

כמו עץ שמרחיב בהתמדה את שורשיו מתחת לפני השטח,
ההתפתחות האישית שלנו לפעמים לא מורגשת.
הסבלנות הופכת לבת לוויה כשאנו מטפחים את הקול הפנימי
שלנו, מתוך ידיעה שצמיחה מתרחשת גם בבלתי נראה.

הטבע מלמד אותנו שגם בתנאים שליליים, הצמיחה נמשכת.
באופן דומה, במהלך משברים אישיים או קולקטיבים,
זרעים של חוזק נזרעים.

בסופו של דבר, כשם שעץ מניב פרי לאחר מסע סבלני,
המאמצים העקביים שלנו מניבים תוצאות מוחשיות.
כל פעולה קטנה תורמת.

בזמנים שנראה שהזמן עוצר מלכת, זכרו שגם שם יש תנועה.
כמו שעץ עומד איתן מול הרוח, הוא מסתגל ומתחזק.
כך, צמיחה אישית לא תמיד קשורה בצעדים גלויים.

זה מזכיר לי שהרבה פעמים כשתלמידים שרים שיר,
עובדים על הגשת שיר… יש איזשהוא רגע שיא בשיר בו יש
עצירה קטנה בין המילים, ודווקא רגע זה מהדהד בעוצמה
החזקה ביותר.

אז אל תיבהלו ממה שנדמה כעצירה. המשיכו להשקות
את השורשים שלכם ודעו שאולי כרגע מתרחשת הצמיחה
המשמעותית ביותר. רב הנסתר על הגלוי.
המשיכו להיות עץ נדיב ותנו מפירותיכם, מצילכם ומענפיכם
היפים, הטובים, הברוכים והחשובים לעולם.

* בתמונה אנחנו בטיול-סדנה מתרגלים את תנוחת העץ בטבע
עם קבוצת ילדים שהצטרפה… 🙂