כבר 20 שנה אבי ואני משתפים פעולה עם דליה רזניצקי חברתינו האהובה.
פעם בחודש טיול של יום בטבע ופעם בחודשיים טיול של יומיים עם
לינה בטבע. כמה חשובה ההחלטה לקחת את האחריות וההעזה…
אנחנו שרים, מנגנים, חוגגים קבלות שבת ואת החיים.
ב- 5 השנים האחרונות (אולי יותר, מי סופר) יוצאים גם לסופ"ש בבית מלון,
משהו קצת יותר מפנק ממאהל אירוח.
ללא הליכה החוצה אבל בהחלט עם הליכה פנימה למעמקים.
פעם ב- 3 חודשים אנחנו נפגשים, כל פעם במקום אחר בארץ.
לוקחים נושא מהחיים שלנו ומעמיקים בו,
בלימוד, בשהייה ביחד, בהקשבה, בעשייה משותפת ועם חכמת הקבוצה.
כמה חסרה לנו חכמת הקבוצה והקהילה בימים הללו.
כמה חסרה ההעזה לקחת את הזמן דווקא עכשיו.
להיות יחד,
להקשיב בנחת,
לקבל ולתת תמיכה ואהבה,
לשבת בשקט למרות הפחד והסערה ולהתחבר פנימה.
אל הלב,
אל הידיעה העמוקה הפנימית היחידה
שיכולה לתמוך בהחלטה לאן מועדות פני,
מה עלי לעשות או לא לעשות,
איך לחזק אותי ואת החוסן הפנימי והיציבות שלי.
בסופי השבוע הללו אנחנו חווים אהבה כל כך עמוקה,
שיתוף פעולה,
אפשרות אמיתית להקשיב ולגלות שיש עוד ועוד אפשרויות שנחבאות
מעינינו בגלל הפחד, הכאב והעצב שנכנסים לכל מקום בגוף ובנפש.
פתאום אנשים סתם שמחים,
נחים,
מחייכים,
שרים יחד,
לומדים,
מתרגלים יוגה,
מתרגלים צ'י קונג,
פותחים איזורים חדשים של תודעה והעזה לבטא את רחשי הלב
הנחבאים ביותר, הקסומים והנוגעים ברשת העדינה והעוצמתית
שמחברת בין כולנו.
כמו העצים והצמחים ביער, גם אנחנו כולנו כאחד מחוברים ברשת
טבעית וקסומה של אמון, אמונה ואהבה.
בשעת כאב ועצב אנחנו חווים זאת וזה נחקק עמוק בגוף וברוח.
אבל גם בשעה של השראה, סליחה ומוכנות לריפוי עמוק.
אנחנו מכינים יחד את הכלים להתרחבות ולהכלה גדולה יותר של אור.
בשבילנו, בשביל עצמינו,
בשביל כולנו.
