בטבע צבעים, ריחות וטעמים שמגיעים אלינו מן הצמחים. בתוכם המון ניגודים: מר ומתוק, בוסר ובשל,
פורח ונובל, משליך (שלכת) ומנץ (ניצנים), טעם עשיר וטעם תפל.
כשאנחנו מתבוננים בניגודים, בשלב הראשון נתחבר למאבקים הפנימיים
שקיימים בתוכינו, למטוטלת שזורקת אותנו מקיצוניות לקיצוניות.
בשלב השני, נתבונן בבחירה שלנו שיוצרת ראייה דרך משקפיים ורודים או ראייה דרך משקפיים שחורים.
אנחנו נוטים להתעלם מהשלם. רוצים לחוות רק אושר, שמחה וסיפוק. רוצים לחוות רק כעס, אכזבה, כשלון או דחייה.
בשלב השלישי, ניצור מרחק פנימי ומרחב חדש שיוכל לתת יחס שווה אל צמדי הניגודים שיעלו מתוכינו.
למשל: כאב ועונג, קור וחום, שבח וגנאי, הצלחה וכשלון, אהבה עצמית ודחייה.
בשלב הרביעי, נעז לחוות את אחדות הניגודים. נהיה מוכנים לקבל ולהכיל בתוכינו את שני הצדדים. קוראים לזה איזון.
להקשיב לשני הקולות. להריח את שלל הריחות. לחוות את המחזוריות הבלתי נגמרת. להיות שווי נפש.
לתת לכל קול ולכל רגש לבוא לידי ביטוי בתוכינו, עד שיתפוגג מעצמו ותגיע החוויה הבאה.
כשאנחנו נמצאים בתוך כאב או קושי, התובנה שזהו רגע אחד מתוך רצף של רגעים – יכולה לתמוך בנו.
אי אפשר למנוע את הכאב ואי אפשר לוותר על השמחה. גם כשאנחנו שרים שיר, נחווה חוויה מחזורית דומה.
גם כשאנחנו מתרגלים את הגוף, נחווה חוויה מחזורית דומה.
המחזוריות כמו שיר מכילה בתוכה גם את הבעיה וגם את הפתרון. וחוזר חלילה
בתוך החוויה המחזורית הנפלאה הזו, מסתתרת המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו והיא: היצירתיות. היכולת להיות
במצב יצירה, מחברת אותנו לניצוץ האלוהי שבנו, וכך אנחנו משתתפים בתהליך הבריאה של המציאות שלנו.
אין יותר או-או. יש גם ו-גם. בחוויה שלי זו גם הדרך להעז לעשות את מה שאני אוהבת,
גם לפחד וגם להיות אמיצה. מרגישה מאד ערה וחיה ברגעים האלה.
אפשר להמשיל זאת לפרי בשל בשיא יופיו שמעז לצאת לאור ולתת את טעמו המיוחד.
יש לי שלושה סחלבים על חלון ביתי, שלושתם הנצו בבת אחת כל אחד בדרכו שלו.
אחד הוציא ניצנים מפוארים, אחד רק התעורר ומתמתח בהיסוס ואחד מנצנץ לו בעדינות.
כל אחד בזמן שלו, בקצב שלו, יוצא לאור לחיים חדשים. כל אחד בקצב שלו יוצא מתוך ההסתרה,
ההתחבאות אל ההתגלות במלוא יפיו.
גם אנחנו כולנו פרחים, עצים ופירות בשלבים שונים של הסתרה והתגלות בגן של אלוהים.
עונות המעבר מתכתבות עם הנפש שלנו, עם סערות או תנודות שמתחוללות בפנים ולא תמיד
חשופות ונראות לעין כמו בטבע. בחורף הצומח מתכנס בתוך עצמו, מתכונן להנבטה. החי נמצא
יותר בשינה – וכך גם אנחנו נמצאים בתקופה של התכנסות, זמן להסתכלות פנימה.
מבקשת רכות והגנה לרגע הזה של ההתגלות והוצאת הניצנים…
כן, זה מאד מפחיד להיפתח אבל רק אחרי שמעזים – מגלים את היופי.
בשבועות האחרונים כמעט כל יום אני מקבלת שני צלצולים מאנשים שאומרים לי שהם
לא יכולים יותר לשתוק ולהשתיק את עצמם ורוצים לשיר.
לכל מי שרוצה עמוק בפנים לצאת לחופשי – אפשר להזרים אוויר לכל הפרחים בגוף ובנשמה
שסגורים ומרגישים כמו בתוך כלא. בקצב שלהם יוכלו להרגיש בטוחים להיפתח ולהנות מהיופי של
גוף בטוח ושמח וקול שיוצא בחופשיות החוצה. הקול אפשרי.
•
כשהרוח רוצה להגשים את עצמה – היא הופכת לענן, משתפת פעולה עם הברק והרעם ומורידה גשם.
כשהאדם רוצה להגשים את עצמו – הוא מתחבר לרוח שהופכת לענן, משתף פעולה עם הברק
והרעם… ויורד גשם.
הטיפות יורדות אל האדמה ומרוות אותה, מרטיבות אותה והיא מצמיחה פרחים, עצים, פירות, סיפורים,
שירים וקולות. והרוח והאדם שמחים. רגעי אושר קטנים שמתחברים וגדלים.
בפשטות, בעוצמה. מתוך הרוח, מתוך האדמה.
הגשמה.
