את השבוע האחרון בדרך הקול הקדשנו להתבוננות בבטן, בהתארכות ובהתרחבות שלה, בריכוך שלה ובאוורור
של האיברים הפנימיים. במהלך תרגול היוגה, הנשימה והקול, אנחנו מגלים שככל שנהיה ארוכים יותר ומרווחים
יותר, ניתן מרחב להזרמה של האויר, של האנרגיה – הרגשות ייצאו מתוכינו ברכות, בנינוחות ובעוצמה ללא מאמץ.
לבטן תפקיד מאד משמעותי.
לא משנה אם אנחנו שוכבים על הגב, יושבים על כסא או עומדים, הבטן תמיד נדחסת בין פלג גוף עליון לתחתון,
מתאמצת ומתכווצת מאד או מתקשה. כשהבטן קשה, מכווצת ודחוסה – האיברים הפנימיים נדחסים ואין
להם אפשרות להזרים אנרגיה בנינוחות ולעזור לנו להוביל את האויר שהופך לצליל כלפי מעלה.
כשהבטן רכה אנחנו יכולים ליישר את הגב ולקבל תמיכה מרצפת האגן, לעבוד עם הסרעפת, להרחיב את הריאות
וליצור צליל איכותי, רוטט ומלא ברגש.
כמו שסבר הפנים מראה לנו מה שקורה בפנים, כך גם הבטן, בה נמצאים האיברים הפנימיים, מסמלת מרחב של
רגשות. לדוגמא: הכבד מבטא את האסרטיביות ואת הכעס, הטחול מבטא את האמפטיה, את הדאגה ומחשבות היתר.
כשאנחנו מאפשרים לאיברים הפנימיים להיות מאווררים ומשוחררים, זו ממש עבודה פנימית שמתרחשת באופן
פיזי ומשפיעה מטובה על הביטוי העצמי שלנו, שפת הגוף, ההבעה הקולית ועוד…
רוצה לתת לכם תרגיל קטן:
שכבו על הגב, כופפו רגליים והניחו אותן על הרצפה, רככו את הבטן, קחו שאיפה עמוקה אל הגב, הרחיבו
את בית החזה, תנו לבטן לשקוע בעדינות וברכות לעבר עמוד השדרה במהלך השאיפה.
במהלך הנשיפה השאירו את הבטן רכה והובילו אותה בעדינות בעזרת החלק התחתון של הטבור כלפי מעלה
לעבר הסרעפת, נסו לשמור אותה רכה במידת האפשר. סיימתם לנשוף, שחררו אותה והתחילו שוב מהתחלה…
