צ'י קונג:
אמנות גוף הוליסטית המשלבת יציבה, תנועה, נשימה, הרפייה ומדיטציה כדי לקדם בריאות, איכות חיים,
מודעות, הרמוניה עם מצבי הנפש והטבע וכן מיומנות לחימה. שיטה עתיקה שפותחה בסין לפני אלפי שנים
ונחשבת לפעילות קלה יחסית לביצוע.
הצ'י קונג, כשיטת מדיטציה בתנועה, מבוצע בדרך כלל בתנועות רכות, עגולות ונמתחות במקצבים איטיים
ומהירים. הוא משלב שימוש בטכניקות נשימה עמוקות ואיטיות, פותח שערים בגוף ומותח תעלות אנרגיה
(מרידיאנים) בהן זורם הצ'י.
הצ'י קונג מכוון לשליטה והזנת הגוף בצ'י באמצעות חזרה מתמדת על תרגילי נשימה מבוקרת ותרגילי
ריכוז מחשבה.
צ'י (בסינית):
כח החיים, אנרגיית החיים הזורמת בגוף, הרוח שנושבת בכלי, נשמת החיים (בדומה לפראנה). החומר שממנו
מורכב כל דבר, ובין השאר החיים. משמעות המילה היא "נשימה" או "אוויר" .
משמעות המילה קונג היא עבודה, טיפוח או כישרון. צירוף המילים צ'י קונג משמעו תרגילי אנרגיה לשם הזרמה,
איזון, המרצה ושליטה באנרגיית החיים הפנימית של הגוף.
מהי חשיבות תרגול הצ'י קונג בהכנת הכלי למצב שירה?
בעזרת הצ'י קונג אנחנו לומדים איך להזרים את האנרגיה תוך כדי תנועה. משתמשים בעבודת קואורדינציה על
גמישות המוח שמביאה צבעוניות תנועתית לשימוש בכלי. הגוף השר מקבל את התנועתיות הזורמת שיש בצ'י קונג.
אנחנו מגבירים את היכולת לחבר בין כח המחשבה לכח הפעולה. הלמידה של הובלת התנועה עם היד עוזרת
ללמידת הובלת הצליל מתוך הכלי החוצה.
הובלת האנרגיה בעזרת כל הגוף בצ'י קונג מלמדת אותנו שגם השירה היא כמו מדיטציה בתנועה. הפעולות הפיזיות
של הובלת האנרגיה שאנחנו עושים מדגימות לנו את האופן החבוי של פעולת השירה בתוך הגוף, כיצד אנחנו מזיזים
ומובילים אויר נסתר שהופך לצליל.
איך נבחין באויר זז? נוכל רק להרגיש. הצ'י קונג מדגים את ההבנה דרך החוויה הגופנית ומסייע לנו לראות ויזואלית
את העבודה הפנימית שנעשית בזמן השירה.
•
כשאנחנו שרים אנחנו לא רואים מה קורה בתוך הגוף, איך האויר זז שם, מקבל עזרה מכל החלקים והופך לביטוי.
אבל אנחנו מרגישים. אנחנו לא רואים מה עושים האיברים, האם הם תומכים ועוזרים או להפך, מפריעים אחד לשני
בתהליך. אבל אנחנו מרגישים.
הגוף מכוון את עצמו בזמן התעלות ושמחה והקול יוצא מתוכנו מבהיק ומבריק כפעמון זוהר. אנחנו מרגישים שמחה
אדירה וכל הגוף מחייך.
הגוף גם מכוון את עצמו בזמן כעס – מתכווץ, שואג או שותק. כל השרירים מגוייסים ומתאמצים מאמץ יתר.
אנחנו מרגישים.
הגוף מכוון את עצמו גם כשהוא מושתק ומפחד להשמיע קול. כל כולו קפוא ובמתח אדיר.
אנחנו לא רואים – אנחנו מרגישים.
ההתבוננות במה שאנחנו מרגישים יוצרת רווח. ואז אפשר לבחור איך להגיב למה שמרגישים. זו עבודה פנימית.
הגוף עם כוח המחשבה יחד מתחילים להוביל את הרוח. בוחרים מה יהיה מצב הגוף. משוחחים עם הרגשות ורותמים
אותם להובלת הביטוי, הקול, השיר. שירת חיי. כל זה קיים בתוך כל אחת ואחד. רק להתעורר, להיזכר ולגלות.
