לשאוגגגגג (!) על ילדים?!

מול ילדים אפשר להבין הכי טוב את גברת עוצמה והמינונים שלה

לפני שנים היה לי תיאטרון ילדים שנקרא "תיאטרון הג'ונגל המוסיקלי". היתה לי הצגה אחת
בה הייתי אריה שואג.
לשאוג על ילדים כמו על מבוגרים אי אפשר, אז שאגתי במינון נמוך,
בעדינות, בהבנה שאני עלולה להפחיד מידי.

הדוגמא של לעמוד מול ילד מעוררת את עניין מינון העוצמה. כשאתה חושב שזה שעומד מולך הוא
בעצם ילד/ה, רב הסיכוי שתהיה עדין ורגיש יותר.

אותו הדבר עם הגוף שלנו ועם הקול מול עצמנו. גם אנחנו ילדים שפוחדים מהעוצמה ועלולים להיפגע ממנה.
עלינו למנן את העוצמה.

ככל שעוברות השנים ניהול המשאבים וניהול העוצמה והווליום משתנים. אפשר שהקול הרם והחזק יהיה
חלש ועדין יותר, ילמד לשחק עם העוצמה, להוביל אותה ולא להשליך אותה החוצה, כמו לזרוק אבן על
מישהו בלי לחשוב מה יקרה.

הקול הוא אנרגיה. אפשר ממש להרגיש את כמות העוצמה שיש לי ולהשתמש בה בחוכמה, בחיסכון, באהבה,
ברגישות, בעדינות מול עצמי קודם כל ואחר כך מול אחרים.

גם את הצעקה שלנו אפשר להוציא קצת יותר מעודנת ולאט לאט להגביר, עם האימון. במלאכה שלי של אמנות
השמעת הקול אני פוגשת נשמות מופלאות, בגוף פיזי של ילדים וילדות, נערות ונערים, צעירים, מבוגרות
ואפילו זקנים… לכולןם רצון עז מחד ופחד גדול מאידך להוציא את העוצמה.

הרגישות הנהדרת ויכולת הגוף לשחק ולהוביל את אנרגיית הקול האנושי בשירה, לשחק ולמנן את העוצמה –
היא אמנות החיים.

תשמרו על הילדים שבכם. תשמרו על הילדים שלכם. מננו את העוצמה באהבה, והכי חשוב – אל תפחדו ממנה.
היא האור שזורח מתוככם כשאתם מלאים באהבה ובהקשבה ללב.