טבעם של צעדים ראשונים

איך קול נולד? כמו תינוק. יוצא לאויר העולם. לפעמים בצעקה גדולה, לפעמים בשקט, לפעמים ברכות,
לפעמים בנוקשות ואז הוא שם – מחכה להדהוד, תגובה. הוא כמו ילד קטן… מתחיל את צעדיו הראשונים
בעולם, וכטבעם של צעדים ראשונים שנצעדים בעולם, כך טבעו של הקול. הוא יכול להעז, לגדול, לשמוח,
לצהול והוא יכול גם לכבות, להיסדק, לקבל מכה, לברוח וליפול.
"אני נופל וקם, נופל וקם, נופל וקם…"  (שב"ק ס').

רוצה לדבר על השלבים של הסולם

זה מתחיל במעגל קטן ואינטימי, עם אדם אחד או שניים, כמו אבא ואמא, ולאט לאט גדל למעגל הרחב
של משפחה וחברים ואח"כ למעגל רחב יותר של עוד ועוד אנשים שאני לא מכיר, להם אני משמיע את קולי.

אי שם בדרך לפעמים אנחנו נעלמים ונאלמים. הרגע בו אנחנו מרגישים את הכמיהה העזה להשמיע את
קולינו מחדש הוא רגע מכונן, משמח ונפלא. זהו רגע שלפעמים נחווה כקושי גדול.

בואו נסתכל על השלבים כל פעם מחדש. נתחיל להשמיע את קולינו לאדם אחד או שניים ואז נרחיב את
המעגל ועוד נרחיב את המעגל… נחזור וניזכר בפעולה הטבעית ששכחנו. כשהיינו קטנים לא חששנו
להשמיע את קולינו וגם לשיר.

בדרך הקול, אנחנו נזכרים יחד בשלבים הטבעיים של הסולם. חוזרים אליהם ומשמיעים את קולינו בעדינות,
לפעמים רק מול אדם אחד, במפגש אישי איתי. לפעמים במעגל רחב יותר, במפגש עם קבוצה ואיתי.
כל אחד בקצב שלו. כל אחת במצב הרוח שלה.  כל אחד בשלב בו הוא נמצא בסולם ובדרך.

"הדרך יפה עד מאד אמר הנער/ הדרך קשה עד מאד אמר העלם/ הדרך ארכה עד מאד אמר הגבר/
ישב הזקן לנוח בצד הדרך"  (לאה גולדברג)

"שיר הרוח על המים ולו הרבה גוונים/ מי אני היום ומה אני בצלילים המשתנים בשיר/ כשהאור על פני
המים יש קשת של גוונים/ מי אני היום/ מה היום/ מי אני בשיר" (תלמה אליגון רוז).

אם ליבכם כמה מבפנים, מזמינה אתכם להצטרף לשלב הראשון בסולם- למפגש של אחד על אחד איתי.