כמה אני רוצה להיות פנימה וכמה החוצה?

"שלח לי שקט מהודר
שלח לי שקט מאולתר
שלח לי שקט ירחי
תשלח לי שקט בין כוכבים
תשלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה". (יונה וולך)

 

תמיד כותבת לכם על ההעזה להשמיע קול בעולם, להוציא ולשחרר, לבדוק פנימה ולגלות החוצה,
לפרוץ מחסומים ולצאת לאור לחיים חדשים. להעז לעלות לצלילים גבוהים ולהוביל ללא פחד את
הווליום.

הרבה תלמידים מאד מפחדים וברגע שמגיעים לשיא המנגינה
מייד מחלישים את העוצמה, ולמה?

כמה זה מתסכל לשמור בבטן ולא לבטא החוצה את העוצמה שלי.

אך מנגד, לעיתים יש תחושה פנימית של רצון דווקא בשקט,
לא לדבר, לא להשמיע קול. רצון בהתכנסות עם עצמי.

זה מקום אחר, שאין בו בושה. יש בו כבוד, אהבה והבנה לצורך שלי, פשוט להיות בשקט, עם המחשבות,
התחושות והרגשות שעולים בי, כמה זמן שאצטרך. כך מרגישה היום וגם את זה חשוב לשתף.

במשך היום אנחנו מוקפים כל היום בקולות, רעשים והמון גירויים… הבקשה הזו של הנשמה לשקט
מזכירה לי שלפעמים אנחנו קצת יוצאים מאיזון. אז אם ליבכם מבקש להיכנס לתוך השקט –
קחו את הזמן ותנו לעצמכם לחוות קצת שתיקה. זה מבורך ובריא.

יש מחזוריות נעימה בין פנימה והחוצה. כמה אני באמת
רוצה להיות בחוץ וכמה אני באמת רוצה להיות בפנים.

זה קורה כשמסכימים להקשיב, ולא רצים וממהרים לספק איזו סחורה, לרצות את…לעשות בשביל….
כי אם לא אעשה את מה שצריך ומקובל אז…לא אהיה מספיק טובה/ לא יעריכו אותי/ לא יראו אותי/
לא יאהבו אותי.

כמה אנחנו מקשיבים לצורך הזה? כמה אנחנו מתעלמים ממנו ועוברים הלאה לסדר היום? נקודה למחשבה.

מוזמנים לכתוב לי איך אתם חווים את קצוות הפנים והחוץ. אולי אתם משתוקקים לקצת יותר בחוץ או
לקצת יותר בפנים? איך אתם מוצאים
את האיזון?

תמיד כאן בשבילכם בסטודיו דרך הקול. שיעור ראשון מתנה בקבוצה לכל מי שרוצה להשמיע קול
ולשיר בפעם הראשונה, וגם למי שרוצה לבוא ולשתוק קצת בהתחלה. אצלנו הקול מותר והכל מותר.

וטיפ קטן שמכניס לשקט – קומו מוקדם בבוקר, מצאו לכם פינה שאתם אוהבים בבית. שבו בה בשקט
והתחילו לנשום, פשוט התבוננו בנשימה. שאיפה מהאף ונשיפה מהאף. אפשר בעיניים עצומות.
נסו להישאר במצב הזה עד שתפסיקו לחשוב, כמה שתוכלו (כמובן בלי טלפון מחשב וטלויזיה).

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.