את משקרת?

לפני כ- 27 שנים כאמא צעירה עם 2 ילדים בסיום לימודים באקדמיה למוסיקה בשירה קלאסית, אני מחפשת דרך.
לא בטוחה שאני רוצה לשיר מוסיקה קלאסית. חוקרת את הגוף, הקול, את ההורות שלי ובעיקר חיה לי מיום ליום,
מניחה רגל על שבילים חדשים לא ידועים ומעזה לצאת להרפתקאות באומץ.

התחלתי ללמד בבית ולהקשיב לקולות. יום אחד הגיעה אלי אישה צעירה ואמא ,עולה מרוסיה. התחלנו לתרגל.
אני מקשיבה עם הלב ושומעת זיוף. זיוף פנימי, לא זיוף חיצוני (משהו שקשה להסביר אבל מי שקורא
וזה נוגע בו או בה מייד יידע)

ואז אני אומרת (וואו, איך היה בי האומץ…) 'זאת לא האמת משהו מפריע לי כאן. את משקרת?'

האישה המופלאה הזו פרצה בבכי וסיפרה לי שבארץ בה היא חיה (לפני שהגיעה לישראל) בבית עם ההורים דיברו
אמת ובחוץ ברחוב נדרשו לשקר. בתור ילדה היא למדה לדבר בשפת השקר והאמת.

עכשיו זה מפריע לה, היא לא רוצה לחיות ככה בישראל. מאז עברו המון שנים ועוד הרבה א-נשים שסיפרו את אותו
הסיפור. במיוחד עולות ועולים שלא נולדו בישראל ונאלצו הרבה פעמים "לשקר" כדי להיות שייכים למרחבים חברתיים בארץ.

הבחירה לראות את רוח האדם, את המקום השלם שלא מוכן לזייף ממשיכה לפעום, לרטוט ולחיות בתוכי כל רגע ורגע.

איפה נמצא השקר והזיוף שלכם? האם אתם שמים לב אליו?

ככל שנבחין בו יותר כך הוא יצרום לנו יותר והתחושה תהיה לא קלה. אך זוהי בעצם הדרך היחידה להתעורר ולהתאורר
לשינוי:
לראות אותו, להאיר עליו, לכאוב אותו ולהפך אותו לאמת.

בואו נהפך יחד את הזיוף לאמת. נזקק אותה, נעדן, נבהיק אותה כמו יהלום.
מחכה לכם בשערי "דרך הקול".

 

משקרת