מגיל מאד צעיר אני מקדישה את חיי ליצירת מרחבים של אהבה בהם יכול כל אדם להעז להשמיע את קולו,
לפצוח בשיר, לבטא את יכולותיו ולהעז להשמיע את דעותיו בלי לפחד.
כולנו חווים בילדות חוויות השתקה חיצוניות שמשפיעות על הגוף והנפש שלנו. מניסיוני כל חוויה היא
אישית, משמעותית ויכולה לפצוע את הגוף, הנפש והנשמה לשנים רבות ואולי לכל החיים.
היום בשנת 2021 (שנה מאתגרת, פרועה, מפחידה, מעצימה, ממיתה, מחיה ועוד המון דברים שאפשר
להגיד עליה…) אנחנו חווים השתקה ארצית ובינלאומית. כל אחד שמשמיע את קולו מפחד, מתקיף, מותקף,
מתגונן, משתתק, מתחבא או בוכה ונופל לבדידות ועצב.
כאן בארצנו האהובה ההשתקה וההשתלטות של קול אחד על קול חברו הפכה ממש לכלי נשק.
"בוא נפזר את מסך הערפל, בוא נעמוד באור ולא בצל, עד מתי נמשיך לברוח, אל משחקים של כוח…"
(מילים: מירי פיגנבוים | לחן: רמי קלינשטיין).
•
מספיק. אלמד לתת מקום לכל קול.
אדע שיש בתוכי קולות שהשתיקה יפה להם.
אשמור על הלב שלי. אם אני מרגיש שהשנאה נותנת לי כוח ומצמיחה אותי – אדע לעצור ולזכור שהיום זה אני
ומחר זה אתה – וההפך. נושאת את התפילה הזו עבור כולנו.
זה הזמן לחשבון נפש עמוק לכל מי שקורא לעצמו בן אדם. לחזור פנימה ולהעז להוריד את הקליפה מהלב הערל.
להוריד את מסיכת השתיקה, את מסיכת ההסתה ואת מסיכת השנאה ולהתכסות בכסות האהבה.
בגד- מלשון בגידה | לבוש- מלשון בושה | כסות- מלשון כיסוי.
הגענו לעולם הזה עירומים ונצא ממנו עירומים. כל מה שיישאר מאיתנו זה קולינו. איזה קול אתם בוחרים להשמיע?
רוצה לתת לכם מתנה סרטון שרלוונטי כל כך לימים אלה – "3 כלים לאהבה עצמית דרך הקול":
