"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב/ נצור לשונך מרע ושפתיך
מדבר מרמה/ סור מרע עשה טוב/ בקש שלום ורדפהו"
מכיוון שבקול עסקינן,
רוצה לספר לכם שלפני 10 שנים או יותר החלטנו אבי, דליה רזניצקי
(השותפה שלנו והוגת הרעיון של טיולי-סדנה טבע ואהבה) ואני –
לא לדבר לשון הרע.
בכל פעם שעולה כעס על מישהו, בכל פעם שפוגשים איזו עוולה,
בכל רגע שמאבדת איזון כי פגעו בי/הכאיבו לי/פגעו בציפור הנפש שלי –
עולה השיר הזה מתוכי.
מאותו הרגע החיים משתנים, נס מתרחש.
זה רגע משנה תודעה.
להיות חפץ חיים זה לא תמיד להיות נחמד ומרצה.
לראות טוב זה לא אומר שאינך רואה את הרע.
לנצור את הלשון מרע זו פעולה, כמעט תמיד לא קלה אבל כל כך מתגמלת.
פעולה שמושכת למעלה להתעלות (נגד כוח המשיכה שמושך למטה אל האדמה),
בדיוק כמו השירה (בה אנו מושכים את הקול מהבטן עד לחיך העליון).
פעולה שמרפאה ומטהרת קודם כל את הבוחר בה ואז מתחילים הגלים
והאדוות להשפיע גם על הסביבה.
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב…
מי הוא האיש הזה, מי האישה הזו? האם זה אני?
האם קולי חפץ חיים, יודע את מהות הערך העליון שהוא החיים שקיבלנו
ואת שעליו לעשות בהם?
תודה לכל חפצי החיים שאני פוגשת ולקולותיכם שאני שומעת.
אם הגוף והרוח מבקשים להתחיל לנוע, צאו אליי מן המסך 🙂
יש אפשרות לשיעור ניסיון בקבוצה בזום או בסטודיו בת"א.
כיתבו לי כאן, אני לשירתכם.
