קרה/קורה לכם שאתם נמצאים בסיטואציה בה אתם מרגישים שהעוצמה שלכם רוצה לצאת, היא כבר
חצי רגל בחוץ אבל משהו לא מסכים ומושך אותה חזרה פנימה?
היום חווינו בדרך הקול את ההבנה שבעזרת הגוף שלנו אנחנו יכולים לעצור ולחסום את העוצמה והאור.
כמה אנרגיה ומאמץ גופני אנחנו משקיעים בזה.
ומנגד, חווינו איך ברגע אחד קטן ופשוט של פתיחת הגוף, העזה לנשום עמוק, מתגלה תובנה:
אפשר להדהד את העוצמה הזו בכל הכלי (הגוף שלי, תיבת התהודה) בלי לחסום אותה. ופתאום היא
חופשיה לצאת מתוכינו ללא מאמץ. איזו עוצמה אדירה. ברוכה השבה…
זה מתבטא בווליום.
זה מבטא העזה רגשית.
זה מעורר שמחה ופליאה.
זה מגבר של אהבה עצמית.
•
כשאנחנו שרים אנחנו מחזיקים אנרגיה, תחשבו על זה. ממש מחזיקים אותה פיזית בגוף למעננו ולמען המאזין.
למילה 'להחזיק' יש גם משמעות הפוכה – כיווץ, ההפך ממשהו רפוי. ככל שנשחרר, נרחיב, נפתח, נעורר, נשמח
ונסכים לקבל – נעזוב את מה שאנחנו רוצים להחזיק ולשמור בכח וכך נכיל ונעביר כמות גדולה יותר של אנרגיה
בפחות מאמץ.
הכלי גמיש, גדל ומתרחב, זו חלק מהמהות ומהאפשרות המולדת שלו. זה לא קורה ביום אחד. כלי שמתרחב
אפשר לתרגל גם כל החיים.
כשאתם שואפים – רוחב לב. כשאתם נושפים – אורך רוח
השאיפה (שהיא גם אמביציה) משמשת אותנו להרחבת הלב והריאות, להרגשה שאנחנו יכולים לבחור להכיל עוד
אהבה ועוד אור ולפתוח מקום לכישרון, ליופי שלנו, להדהד את עצמנו קודם כל בפנים ואז גם בחוץ.
שאיפה רוחבית מרחיבה את בית החזה שמחזיק בתוכו את הלב- ככה נוצר רוחב לב.
שאיפה אורכית מאריכה ומותחת את עמוד השדרה ואת כל הגוף.
הנשיפה קודם כל מלמדת אותי להאריך את הוצאת האויר ולהוביל אותו ואת הצליל בלי להפיל את הרוח והאנרגיה
שאני מחזיקה.
הנשיפה מסמלת את האפשרות לבחור להאריך את המסע של הרוח בגוף. זו תחושה של הנאה, שמחה, ריכוז
אדיר עם ידיעה שאני יכול/ה לשחק עם הרוח שלי, להנות ולהתרגש יחד עם מי שמאזין לי.
השנתיים האחרונות בה אנחנו חיים מלאה בלבבות צרים ומכווצים (גם בעין צרה), בקוצר רוח משווע
שמסתיר לנו את האפשרות להרחיב את האופק שלנו. בידינו לִשְׁנוֹת (כמו לחזור שוב ושוב) או לְשַׁנּוֹת –
וכאן נכנסות הפעולה הגופנית, הרוח וזרימתה, הבחירה בדרך שתעזור לי להיות במצב שמח וחפץ חיים.
•
רוחב לב ואורך רוח יוצרים גוף פתוח, שמח, נושם ומלא בשמחה – מצב אהבה.
כיווץ לב ורוח קצרה יוצרים גוף מלא במתח, כעס ועצב – מצב פחד
(לא מדובר על פחד הנובע מרפלקס כמו שמישהו מבהיל אותנו…).
מצב פחד תמיד מכווץ אותנו, מכאיב לנו, חוסם את היכולת להיות כאן ועכשיו ולקחת אחריות על חיינו.
מצב פחד רוצה שמישהו אחר ייקח את האחריות ואז נוכל לכעוס עליו ולהאשים אותו.
הוא מחפש פיתרון מבחוץ, מלא ברעשים, חוסר הקשבה וריכוז, מנוהל על ידי האגו שמתנהג כמו טרוריסט
ומחריב כל חלקה טובה בתוכינו.
מצב אהבה לוקח אחריות אישית ומחפש את הפיתרון בפנים. לא כועס על אף אחד. יודע שיש הזדמנות לשינוי.
מוצא ים של שקט וקדושה בפנים. מחובר למשהו גדול יותר. יודע לחבק את האגו ולהרגיע את הילד הקטן
שמאבד כיוון.
שוב ושוב אנחנו עדים למצב גופני ורגשי שמושפע מהשכל ומייד משנה את רוחב הלב ואורך הרוח.
הסוד הוא שבכל רגע ורגע אפשר לבחור! לצאת מהלך נפש/תודעה אחת ולהיכנס לשנייה.
הפחד תמיד בוחר בנו שוב ושוב אבל אנחנו יכולים לבחור באהבה.
בכוחינו לשלוט ולהתגבר על המחשבות השליליות שלנו, להפוך את הפחד לדחף – לעטוף אותו באהבה
ולהתמיר אותו אליה.
