אני אוהבת את אלוהים ומאמינה שהוא המקור, הוא התוכנה והוא חומר הגלם של הדבר הזה
שנקרא – אהבה או טבע או היקום (…you name it ).
בתוכו אנחנו בני ובנות האדם, חלק קטן שעושה המון קולות, בונה טילי טילים של מחשבות, רעיונות,
שמחות, כאבים ורגשות בנושא אחד מאד טעון והוא האהבה הזוגית.
בזמן האחרון מגיעים אלי זוגות ללמוד יחד את 'דרך הקול'.
לפתע פתאום הטלפונים זורמים:
'אני רוצה לבוא עם בן זוגי לתרגל ולשיר יחד'.
'אני רוצה לבא עם בת זוגי לתעד אותנו שרים לדורות הבאים'.
'אנחנו רוצים לבוא לגדול יחד'.
'רוצים שהאהבה תיטען באנרגיה חדשה'.
'מחפשים לעשות ביחד משהו שיגדיל את האינטימיות והקירבה'.
'להגדיל את היכולת להסתכל בעיניים'.
אני מתבוננת בפליאה ומתמסרת. באתי לעולם ללמד את מה שעלי ללמוד ולהיות חדשה
כל יום כמו תינוקת.
אבי ואני שרים המון יחד.
התגלית הראשונה היא שכשאני מדייקת את עצמי ומקשיבה למנגינה
ולמילים שאני שרה ובאותו הזמן מתמסרת גם למנגינה של בן הזוג –
אין זיופים.
יש הרמוניה ואנחנו שרים בשני קולות. וואו זה כל כך מרגש ומחבר, כל כך מעניק עומק ותוכן לאהבה
שלנו ולמי שמקבל את השירה המשותפת שלנו.
התגלית השנייה היא כשאנחנו מתרגלים יוגה בזוגות נצליח לעזור
לבן הזוג רק כשנעזור לעצמנו.
אנחנו מקשיבים ומתמסרים לגוף ולתודעה שלנו, מתארכים, מתמתחים, פותחים אזורים חסומים.
אם אני מנסה להאריך את בן הזוג, למתוח אותו או למשוך אותו- הוא ייפול. רק לא להפריע, להניח לו
לעשות את שלו. ההבנה הזו דרך הגוף, החוויה שהעזרה הטובה ביותר לאחר היא העבודה המדויקת
שלי עם עצמי – היא נס גדול.
כנראה שהדרך מראה לי את עצמה ואני צועדת עם המון אמונה, משתדלת לא לעזור לה ולא להפריע.
אני מקשיבה וזוהי אהבה.
מאחלת לכם דו שיח גופני-רגשי-נשמתי-קולי-מוסיקלי עם כל מי שאתם אוהבים.
