אתם פועלים יותר מהראש או מהלב? איך זה קשור לשירה
ולשינוי העמוק שאנחנו חווים בתקופה המאתגרת הזו?
אומר הרבי נחמן שההפך של פרעה זה עורף. אנחנו עם קשה עורף ולכן סוגרים את המיצר (זהו אזור של מעבר צר)
ולא יכולים לעשות יציאת מצריים.
כשהעורף (אחורי הצוואר) שלנו קשה ומכווץ – האנרגיה, הצליל, השירה שמבקשת לנוע בין הלב לראש וההפך
תקועה במעבר. ואילו כשאנחנו מרככים את הצוואר והעורף, אפשר לעבור מקול חזה (נמוך) לקול ראש (גבוה) בקלות.
אפשר לאזן את הצליל שלנו ולשיר בקול מעורב שיש בו גם חזה וגם ראש. אפשר לשיר מהראש ומהלב ולהיות מאוזנים,
שופעים חוכמה ואהבה כמו מעיין נובע שאין הפרעה בזרימתו.
יציאת מצריים אישית וקולקטיבית היא וויתור על עורף קשה, על פרעה האישי שלנו ופתיחת המיצרים למעבר רך ורחב
מהראש ללב ומהלב לראש ואיזון בין שני הקולות הללו.
זה נפתח ונסגר ונפתח כל הזמן. אבל ברגע שנפתח פעם אחת, הגוף לומד ומבקש את עוצמת הרכות שוב ושוב…
"יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש משהו ישתנה
משהו ירגע בנו משהו ייגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש
וזה יבוא אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להפגע
יפעם בקצב רגיל זה יבוא
כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו"
(מילים ולחן: עידן רייכל | ביצוע: ריטה).
מדגימה לכם בלחיצה כאן בסרטון קצר. אשמח שתשתפו אותי איך אתם חווים את המעבר שלכם בין הראש ללב?
הוא סגור או פתוח? האם יש מצבים/זמנים שבהם הוא סגור ובאחרים הוא פתוח?
•
איך מרככים את העורף ומשחררים את פרעה?
הבוקר תלמידה שלי אמרה בשיעור:
"אני מרגישה שיש לי פתאום אומץ לעבור מקול חזה לקול ראש בלי לפחד ובלי לשפוט את עצמי".
חשבתי על המילה שפיטה שעושה אותי טיפשה, על המילה אומץ שעוזרת לי למצוא ועל המילה חיפוש
שמאפשרת לי לגלות חופש.
זה הרגע לשחרר את העורף ולצאת יחד מהמיצר הצר והפחד אל האהבה, האיזון והאומץ.
אל תחששו לחפש את החופש, הוא מחכה לכם מעבר לפינה.
שחרור העורף תומך בשחרור כל המרכז האנרגטי של הגרון ועוזר לנו להשמיע את קולנו.
בלחיצה כאן תרגיל אחד מאד פשוט להתחיל איתו
