השיר הזה מלווה אותי כבר עשרות שנים, כמעט בכל סדנה אחרי תרגול של הגוף, הקול, הנפש והנשמה
אני מזמינה את עצמי ואת המשתתפים כל פעם מחדש לשבת רגע בהרפייה עמוקה ואז לשיר אותו.
לחוות את המילים כמו תמצית, כמו שיקוי, את הידיעה העמוקה הזו – שבתוכי אני גר. שהכל בפנים.
שאם אכיר אותי ואדע להיכנס פנימה, לשהות שם ולהתבונן – תהיה סערה גדולה, ארגיש זרה,
לא אדע עם מי אני נפגשת, וארצה לברוח בכל הכוח. אולי אגלה שזה מה שאני עושה?
או שאסתובב לי בתוכי בעיר זרה ולא אדע מי זאת? תחת הסערה יש המון שקט ואהבה. זו הבטחה.
הבשורות הטובות הן התגלית שאין שום דבר לחפש בחוץ.
כל הסודות והתרופות נמצאים בתוכי ולא בסל של קופת חולים.
לא אצל זרים ולא אצל חברים. כל האוצרות והיהלומים נמצאים בתוכי, לא בחנויות ולא בארצות רחוקות.
כדאי להיכנס פנימה, לחקור ולהעז לגלות מי אני וכמה אני נהדר, גם בלילה עצוב וקר.
"אדם קרוב אצל עצמו, אדם בתוך עצמו הוא גר"
ההחלטה הזו נותנת המון כוח, שקט והעזה לנבוע מהמעיין הפנימי, להתחבר למטען האדיר שבתוכי,
להשפיע מטובי ולתת את המתנות הנפלאות שבתוכינו. לא מהחושך אני פוחדת אלא מהאור האדיר
של היהלום שקיים בתוכי.
"ואת ואת כמה טוב שבאת.." – לאו דווקא אהובה…אלא אני.
"ועם כל זאת, האם אמצא אותך מחר?" – אף פעם לא אשקט על שמריי, על זרי הדפנה, על הדברים
שגיליתי. אמשיך לחפש, להעמיק ולעורר כל רגע מחדש מקומות נסתרים ורחוקים.
זהו כח החיים. זו ההחלטה המודעת לעבור מאוטומט לבחירה כל רגע, כל שניה.
"אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל
אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר.
אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
או באיזו עיר סואנת
או באיזה כפר
לפעמים סופה עוברת
וביתו נשבר
אבל
אבל לרוב,
אדם גם לעצמו הוא זר.
ואת, ואת
כמה טוב שבאת,
בלעדייך ריק הבית
והלילה קר.
אז אני שומר עלייך
כמה שאפשר,
ועם כל זאת, האם
אמצא אותך מחר?
אדם קרוב אצל עצמו
אדם בתוך עצמו הוא גר".
(מילים ולחן: שלום חנוך).
