צריך שקול איש יידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר

בזכותן של שרון בן עמי תלמידתי, אתי שחף גיסתי האהובה ושותפות לדרך מעמותת ניצנים בבנימינה –
הגיטרה ואנוכי יוצאות לסדנת העצמה לילדים בת"א ול-3 טכסי בנות מצווה בבנימינה בשבוע אחד.
ההדהוד הזה מגיע בזמן מאד מיוחד, זמן שבו גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית אני חווה קושי
להשמיע את קולי, 
יחד עם עוד אנשים שהשמעת קולם היא הפרנסה, האהבה, הייעוד והשליחות שלהם.
השמעת הקול עומדת למבחן לא פשוט, חוויית השתקה. והשתיקה רועמת.

ברגעים אלה זו חוויה מעצימה ומכוננת לשמוע, להקשיב רוב קשב לילדים וילדות משמיעים את קולם בארצנו.
הדור הבא, אלה שימשיכו את דרכנו, אלה שיבחרו מה להגיד ומה לא להגיד, מתי לשיר ומתי לשתוק,
באילו טקסטים לבחור ואילו ערכים לקדש.

התבוננות עמוקה בילדות שחוות העזה להשמיע את קולן על בימת בית הכנסת בשמחה וקדושה, לקבל רגע
ייחודי בו הן לפתע מרכז העולם. עטופות באהבה, לבושות לבן עם זרים על הראש, מקבלות מעגל של אור
ויוצאות למסע עם חוויית תמיכה ואהבה שנוגעת עמוק בלב.

ומהצד השני ילדים אומרים: אין לי קול, הקול שלי הוא לא שלי. וגם: באתי לעולם כדי לשמח עם הקול שלי.

ראיתי איך ילדים וילדות מסתכלים על חבריהם לכיתה משמיעים את קולם. היו רגעי הקשבה יפים ומרגשים
וגם רגעים של צחוק, מבוכה, זלזול והשתקה. אתם בטוח זוכרים את הצריבה הזו שמכאיבה פיזית כמו סכין
אל תוך הלב
, סוגרת אותנו לשנים ואנחנו כאילו שוכחים, ממשיכים להתנהל כרגיל בלי לשים לב. הלב סגור
והגוף שעוטף אותו מכווץ.

כל ילד ששר הוא אני, אתם ואנחנו כולנו, ילד שמעז לחשוף את נשמתו, להאיר את העולם עם הנר המיוחד שלו.
כילדים הרגע הזה בשבילנו הוא רגע כ"כ טבעי, פשוט ואמיתי. כ"כ נותן אמון.

אך כגודל הפתיחה והשמחה, כך פעמים רבות גם גודל הכיווץ הגופני,
הרגשי והתודעתי. ההשתקה העצמית שבחרנו באה בעקבותיו לזמן ארוך.

ילד אחד ששר השבוע בסדנא הזכיר לי אותי בתור ילדה ששרה בשמחה, בהתלהבות, בתמימות והעזה,
ומייד אח"כ מצמצמת את אלומת האור, משתיקה את הקול ומפסיקה לבלוט כדי לשמור על הנשמה העדינה.

הידיעה העמוקה שנמצאת ברובד עמוק, מכוסה ושמורה בכספת יוצאת שוב לאור.

לא עוד לצמצם את האלומה. לא לכבות את האור. כשהייתם קטנים זה היה נכון, זה שמר עליכם. שרדתם יותר
בקלות. עכשיו זה מפריע לכם. זו לא רק זכותכם, זו חובתכם להאיר באור הנפלא שלכם ובקול הנהדר שלכם,
לשאוף את החיים בשאיפה עמוקה ושמחה, לשיר ולהאיר את העולם בקולכם.

תודה ילד נפלא ונהדר שהראית לי איך אתה לא פוחד, שר בשקט, בהיסוס, אבל עומד על שלך ולא מוותר.
זה מנחם, מעודד, מעורר תקווה, זה עתיד שפותח ומרפא. תיקון גדול.

"צריך שקול איש יידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר
וצריך שקול איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו."

(הרב קוק).

את השיר הזה אני שרה אקפלה בארבעה קולות באלבום של מיכאל בן נעים חברי האהוב, שהלחין את השיר:

וכאן אני שרה עם אילון בסטודיו "דרך הקול":

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.