ישראל – שיר אל

ביום הזיכרון חברתי יפעת ריקמנס האהובה שותפתי לדרך ולעשייה ואנוכי שרנו יחד בטכס מרגש של יום
הזיכרון בתל סאקי. קיבלנו תגובות מרגשות במיוחד על שילוב הקולות שלנו ועל איך הם נגעו באנשים.

בערב יום העצמאות בעודינו צופים ומקשיבים לקולות הרבים בטכסים, בטלוויזיה, בקיבוץ אצל אמא ואבא
שלי, אבי אהובי נתן לי מחמאה מרגשת:

"היכולת שלך ליצור הרמוניה בשירה עם עוד אדם מוציאה
את היופי הקולי המיוחד ממי ששר איתך"

מאד התרגשתי. הרהרתי והגיתי במשפט הזה והבוקר עלתה לי תובנה:

בתוכי שני קולות מאד חזקים שעובדים יחד וכל הזמן מחפשים התאמה וצמיחה. אני ילדת תערובת.
הקול הספרדי (הפרנקי) המסלסל, המזמר, הירושלמי עם 'חית' ו'עין', רומנסות בלדינו, שירים בערבית, יוונית,
תפילות ושירי אהבה לישראל. זהו הקול הסגור במקצת בצוואר, זה שמזיז את האגן, צוחק ובוכה.

הקול האשכנזי הפתוח המלא בויברציה ומוסיקה יהודית ממזרח אירופה, שירי ארץ ישראל ומוסיקה קלאסית –
זהו הקול השמח, הקופצני והרציני. שניהם קיימים בתוכי. שניהם יוצאים מהבטן, עוברים מתוך הלב אל הגרון
וממלאים אותי בשמחת התפילה הקדושה, השירה והמון אהבה לכל מה שקיים בתוכי ומשתקף בחוץ.

הקשבתי לקולות של כעס בחג הזה משני הכיוונים. נסיונות להפריד ולחזק צד אחד על חשבון הצד השני ושפע
אדיר של שילובים נפלאים בין שני הקולות. קוראת לכם – בואו נשיר יחד. כל כך הרבה כישרון וקולות נפלאים
רבים שיוצאים לאור. הרבה ניגונים, שירים, טקסטים ומוסיקה שמרגשת ונוגעת בלבבות. עם שר, עם מתפלל,
עם מבקש להתפתח ולפתוח ערוץ שמחבר דרך השירה.

מישהי אמרה לי באחת הסדנאות שהעברתי שראשי התיבות של המילה ישראל הן לא רק ישר-אל 
(כלומר: ישר אליו בלי תיווך) אלא גם שיר-אל. כלומר, זו המהות שלנו לשיר, להתפלל ולהוביל את הכמיהה
והרצון, החיבור, האחדות של הלבבות והקולות וההבדלה בין קודש לחול דרך השירה.

מי שנולד ילד תערובת בארץ הזו כבר שר בטבעיות בשני קולות ויוצר ביניהם הרמוניה ואהבה. נראה לי
שבעבר הרחוק שלנו, גם בהווה וגם בעתיד כולנו משפחה אחת ענקית עם קול צבעוני ומרגש שנוגע בשורש
עמוק, חזק ואמיתי. אני רואה, זה מורכב, זה לפעמים כואב אבל כל כך טוב להרגיש את החיבור ולאהוב
את הקולות. רגעי חסד כאלה מאחדים אותנו. בואו ניזכר בהם כשנשמע קולות אחרים.

התמונה מאתר https://commons.wikimedia.org/