"דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך…"

שיר לשירה

מילים: יהונתן גפן
לחן: קורין אלאל

"דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

דברו שפתיים יחפות דברו עיניים… "



את השיר שרה לידר בקונצרט תלמידים ב-2016 וזוהי עדותה:

"לפני חודש הצטרפתי כתלמידה קבועה לשיעורים של אילת. הבאתי את השיר הזה לשיעור
וכששרתי אותו בפעם הראשונה כל הגוף שלי רעד. זוכרת ששרתי רועד ודי חלש.

עברתי עם השיר תהליך ובתחילת השבוע שרתי אותו במופע תלמידים מול הרבה מאד אנשים!!
משהו נפתח שם בשירה…

לשיר שיר שאתם מחוברים אליו, שאתם מרגישים שהוא קצת או הרבה מדבר עליכם – זה מנכיח
משהו, כמו מעביר אבקת קסמים של יציבות בתוך החליל הפנימי שלנו. כמו להגיד לעצמי
ולמי שרואה אותי –  "כן, זו אני, אני האמיתית, נעים מאד".

לשמוע את הקול הבוקע מתוכי מחבר אותי לעצמי. להשמיע את הקול שלי לאחרים זה כ"כ חשוף,
אבל גם טבעי ואנושי, מגדיל קירבה ואהבה.

כשאני שומעת קול אמיתי, אני אוהבת אותו. כשיוצא ממני קול אמיתי, מרגישה שאוהבים גם אותי.
ככה זה עובד. אנחנו אוהבים כשאנחנו מזהים אמת.

בחווייה שלי, תינוק שנולד לא היה חושב אם זה בסדר או לא להשמיע את קולו. התחלתי לפחד
כשבתור ילדה נתקלתי בדחייה, בתחושות של חוסר, ואז נסגר הלב והאהבה הצטנפה לה בפינה.

היום, יש בתוכי (אולי גם אצלכם) 2 חלקים: ילדה והורים. אם ההורה שבתוכי אוהב ודואג לילדה
שבתוכי אז הכל בסדר.

הכי כיף להיות גדולים וקטנים בו זמנית, להיות מבוגרים – ילדים. זה קורה לי כשאני שלמה,
כשהילדה הזו שבפנים לא מנהלת אותי, כשיש אפשרות לראות את הילדה הזו ופשוט לחבק
אותה ולתת לה עולם חדש וטוב.

אני אומרת לילדה שבי, "אני אהיה גדולה גם בשבילך" – והיא כ"כ שמחה. היא יכולה לעשות מה
שבא לה כי היא כבר לא לבד. היא יכולה לבכות, לצחוק, להשתטות, לפחד, להתרגש…

על הבמה עליתי עם 2 החלקים. לפני ששרתי אמרתי לכולם שאני מתרגשת ושאני הולכת לעשות
את זה. זה הוריד לי חצי מהמתח. בעצם מה שעשיתי בלי לחשוב היה להציג לכולם את הילדה הזאת.

הנה אני, והנה היא. היא מתרגשת, אבל אני אהיה איתה. וגם אתם תהיו איתה עכשיו. עם שתינו.
כל העולם מקשיב לך עכשיו. איזה כיף.

הקול שיוצא ממני הוא מאד ראשוני. כי הוא רק התחיל לצאת. וזה בסדר. יש לו את הדרך שלו להתגבש,
לגדול ולהיות שלם. אני רוצה לאהוב אותו כמו שהוא. לא להשוות אותו לקולות אחרים.
לא להאיץ בו להשתנות.

השינוי והתנועה מתרחשים כל הזמן ומעניין איך הקול שלי יישמע בעוד שנה, בהופעה הבאה".

תמונה מתוך קונצרט תלמידים 2016:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.