לא לדרוש מיענקלה להיות מוישלה

ציטוט מעורר השראה וחיוך מחברתי היקרה מרגלית זכרונה לברכה:

"יענקלה יודע יותר טוב לשחות חתירה ומוישלה יודע יותר טוב
לשחות חזה. זה מתאים לזה וזה מתאים לזה.
אז לא לדרוש
מיענקלה להיות מוישלה".

זה כל כך כואב, מעייף ומיותר כל הזמן להתייסר לנסות להיות מישהו אחר.
אז: לא לצאת מהקופסא – להעז להיכנס אליה. היא הקופסא שלי, מלאה בניסים ונפלאות.

מיד נחווה רגע של שלווה, של ידיעה עמוקה בגוף ובנשמה. הכל טוב ונכון לעכשיו.
ליבי שלוו, אני אוהב. עושה מה שליבי חפץ באמת.

אני מקשיב. מרופא. סלוח. רגע ללא השוואה, ללא קנאה. משוחרר ממהר/גבוה/חזק יותר,
איזה כיף להיות אני ולא מישהו אחר.

שנים של תרגול ועשייה מבורכת יום יום ושעה שעה. כוחו של הרגע הזה הוא אור גדול
בכל פינה חשוכה בגוף ובנשמה – חירות לצאת מהתחרות.

עדיין הרגע הזה חמקמק. מידי פעם נעלם. לפני 20 שנה, בפעם הראשונה גיליתי מחדש
את הקול האמיתי שלי. התקשרתי לאבי מטלפון ציבורי ואמרתי:
"אתה שומע את הקול החדש שלי?" .  "כן, אני שומע" – הוא ענה.

למחרת הלך הקול שוב לאיבוד. זה הרגע בו הבנתי כמה חשוב התרגול. יום יום מחדש
להאיר בפנס של המודעות את כל הפינות החשוכות, לנקות, להגמיש, לאוורר, להדהד.
ברגע הזה אני מוצאת את הקול הזה האמיתי יותר ומאבדת אותו פחות.
חירות לצאת מהתחרות.

כל רגע לעשות יותר, לדבר פחות (לא לדבר לשון הרע זו מתנה אדירה), לשמוח בחלקי
ולהודות על המתנות הכי פשוטות והכי גדולות.

לאהוב את המשפחה שלי. לאהוב אתכם. לא להשוות עצמי לאחרים. להיות בשקט עם חושים
מחודדים. לאהוב את הטבע, העצים והפרחים. לשרת את העולם כמיטב יכולתי ברגע הזה.
להיות בחירות. לצאת מהתחרות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.