"כי האדם עץ השדה"

'דרך הקול' נותנת לנו מפת דרכים לחיבור בין הטבע האישי שלנו לטבע. לזה אני מתעוררת כל
פעם מחדש בטיולי-סדנה 'טבע ואהבה' עם דליה רזניצקי שותפתי האהובה למסע.

הגוף שלנו הוא כמו יקום קטן בתוך היקום הגדול: רצפת האגן שמסמלת את האדמה.
הבטן שמסמלת את המים.. הסרעפת שמסמלת את האש.
הלב, הריאות, הגרון, הפנים והראש מסמלים את האוויר והאתר.

החלק התחתון של היקום והגוף מחבר אותי לחומר, לאדמה, למים. החלק העליון של היקום והגוף
מחבר אותי לרוח, לאויר, לשמיים, לעננים, לגשם, לשמש.

כשאני יוצאת לטבע הזיכרון הזה שנשכח ונדחק לפינה מתעורר בכל הדרו. הגוף שלי שמח ומגלה
את הזכות הטבעית שלו פשוט להיות כמו שהוא במצב שלו כרגע. שלם עם עצמו, לא מושלם.
מקבל את עצמו באהבה כמו עץ שאחד מענפיו נגדע, כמו פרח שגבעולו נשבר, כמו עלה נידף ברוח.

אני צועדת עם הטבע שמשתנה כל רגע, עם העונה,
עם השעה של היום, עם האור והחושך, החום והקור,
הריקות והמלאות שלו.

אוהבת לראות את עצמי כמו עץ שמתוך הגזע, הליבה והמרכז מתמתח לעבר האדמה ולעבר השמיים.
כמו הפרח ששותה מים מהאדמה ושולח גבעול עם פריחה לעבר השמים… המתח האינסופי הזה בין
הנבילה לפריחה
, בין המשיכה למטה לכמיהה למעלה, בין לצמוח לבין לצנוח.

הלב תמיד רוצה לפרוח וגם לנבול, להתחדש ולהתענג וגם לבכות על העבר. לפרפר מפחד ולהתכנס
וגם לפצוח בשיר ולשמוח. בתוך המנעד האינסופי הזה אנחנו נעים ונדים. כמו הטבע- בין זריעה לנביטה,
ללבלוב, לפריחה, לשיא, לירידה איטית, לנבילה, למוות ושוב להתחלה חדשה.

כמו בשיר בין הצלילים הגבוהים לנמוכים, בין הסוף להתחלה, בין הווליום החזק לחלש, בין הבית לפזמון.

כמו לפרוס את מזרן היוגה ולפגוש שם את עצמי. להוביל את האנרגיה בתרגול צ'יקונג.
להפוך את האוויר לצליל ולפצוח בשיר. לחוות את כל עוצמת הטבע בשיאו ואת עוצמתי בשיאה.
לדעת שזה מה שזה – טוב וגם רע, שמח וגם עצוב, מאיר וגם חשוך. לנוע ולהרחיב כל הזמן את המנ-עד.

להפוך את החיים למוסיקה, לשיר ולשיר את שירת חיי


להתחיל להכיר את המילים ואז מנגינה… מה אני רוצה מהשיר? מה אני רוצה מהמנגינה?
לאן מוביל אותי החיבור ביניהם? מה מבקש ממני השיר?

זה כמו לצאת למסע. איזו דרך אני הולכת לעבור? לאילו גבהים עליי לעלות? באילו עמקים עמוקים עליי
לפסוע? האם אני מעזה ללכת
אל הלא נודע?

מנסה לא לפחד, לשים את הרגל על השביל. לגעת באבנים שמקשות וחוסמות את צעדיי, לשקוע בחול
שמחליש ומטביע אותי, לעוף קלה כנוצה ולגמוע מרחקים…

היציאה למסע הפנימי בתוך השיר והמנגינה הופכת למסע חיצוני. השיר שיוצא מתוכי אל האור הוא ממש
כמו יציאה למסע בעולם.
הבחירה של השיר והיציאה אל המסע, שתיהן הליכה אל הלא נודע.
אינני יודעת למה נועד כל דבר אבל זורמת בעקבות המילים והמנגינה.

 

כי האדם עץ השדה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.