מכורים לעצב?

לא להפוך את העצב לבית. לא להתמכר לגעגועים.

"קומי צאי העולם לפנייך הוא יחבר לך שירים אחרים…"
(מתוך השיר "שיר מגרש את החושך").

אחד ממצבי התודעה שאני פוגשת יום יום בשיעורי "דרך הקול", גם בקבוצות וגם בשיעורים של אחד על אחד –
זו הבחירה לשיר את העצב והאומללות שלנו ולהתמכר לזה. אולי אפילו לחשוב שזו המוזה ומקור ההשראה
הגדול ביותר ליצירה, לכתיבה, לביטוי ולשירה.

ואכן, זהו מקור מאד גדול ליצירה. המון יצירות יפהפיות נכתבו מתוך סבל

שמתי לב שרובנו מרשים לעצמנו להתחבר עם התקע לשקע, להדליק את עצמנו ולהתחיל לשיר –
כשעצוב. אנחנו רגילים לשיר בכיכרות שירים עצובים, לשמוע שירים בטקסים לזכרם של יקירנו, לשיר ולהזיל
דמעה… ואפילו לאלה שבינינו שכותבים שירים – לכתוב על כאבי ליבנו, על הקונפליקטים, הפרידות והאובדנים.

הרגע התמים הזה שבו אנחנו פשוט שרים מתוך שמחה, כי טוב לנו כ"כ שאנחנו פוצחים בשיר. זה כ"כ טבעי.

גם את השריר הזה אפשר לאמן. היום בשיעור של דרך הקול גילינו שההעזה להרים את בית החזה,
לפרוס את הידיים לצדדים ולהחזיק את הגוף פתוח ושמח, זו פעולה שעוזרת לנו לאמן את הגוף השמח שלנו,
שתומכת בשמחה ומחזיקה אותה בזמן השירה, ובכלל.

ככה אנחנו מדליקים את האש ואת מעיין השמחה שמבעבע מאיתנו אל כל מי שנמצא סביבנו.

אני לומדת מהתלמידים שמגיעים לשיעור עייפים, מכווצים, כעוסים, מפוצצים בסטרס…ולפתע פתאום
אחרי התרגול הגוף שמח, הגרון פוצח בשיר והם יוצאים בתחושת "היי" שחודרת את המעטפת והשריון
וזורעת זרעים של שמחה שצומחים לחוויה יומיומית.

אוהבת מאד את ההצעה של חוה אלברשטיין לא לבחור בסבל, לשחרר אותו

להעז ללכת בעקבות האהבה. "יש לה שיער צבע שמש בוערת, את תזהי אותה בקלות…", לקבל את החדש
שהיא תביא, לעקוף בעזרתה את המכשולים.

כתיבה והלחנת שיר מתוך מודעות לתהליך הצמיחה וההבראה מתוך הכאב, מעוררת השראה ומשמחת.

העבודה לא תמיד קלה אך מרפאה, מרוממת ומתחזקת באופן קבוע את שינוי מצב התודעה.
נפש שמחה בגוף שמח.

בתוכינו מקום מיוחד, מעיין נובע של יצירה, של התחדשות, של שמחה ופריחה. רגע קטן ויומיומי של שקט
והודיה להשראה יכולים לשחרר אותנו מהבחירה בסבל ובכאב.

מילים ומנגינה שהופכים יחד לשיר יכולים לשנות מצב תודעה

ברגע של כאב, הבחירה לשחרר את זכרון הכאב ולבחור בהשראה יוצרת רגע מיוחד של ריפוי. כך אני
מגלה כל פעם מחדש את המעיין הנובע של היצירה בתוכי והתגלית היא שאפשר לכתוב גם מתוך שמחה,
לא רק מתוך עצב.

בשמחה קיימת ההעזה להיות שמח. זה לא כ"כ פשוט, להיות תמיד בשמחה. לפעמים קל יותר להיכנס
לתוך עצבות ולכסות את עצמי בשמיכה מעל הראש.

כשאני בוחרת ומחליטה לקום ליום נהדר, למרות שבחוץ מזג אויר הפכפך, למרות שחלמתי חלום ממש רע
ולמרות שנורא עצבנו אותי והתעוררתי עם לחץ בחזה באמצע הלילה – אני מדמיינת את היום היפה שמחכה
לי, איך אחייך לכל אדם שאפגוש, ואיך יחייכו אליי בחזרה.

שרה לעצמי שיר בקול רם, פעולה שמרוממת את רוחי. מביטה לעצמי בראי ואומרת לי שאני אוהבת אותי.
גם כשנראה שהדברים לא כ"כ מסתדרים, כשאנחנו קמים על רגל שמאל, כשיש קושי או עצבות ברקע –
אפשר לבחור כל יום מחדש לפתוח את נקודת השמחה שבלב.

השמחה תמיד הייתה ותמיד תהיה, משתוקקת שנחוש בה. היא באויר, ברוח, בריחות, במבט, בשירים ובמוזיקה,
במילים, בצחוק ובכאב. היא בכל והכל בה.

היא בכל הזמנים ובכל העולמות. היא מעבר להגיון ולגיל ואין לה חוקים או מגבלות. היא מכל הסוגים, הצבעים
והשמות. תמיד תישאר ותמיד איתכם. אם אתם לא חשים בה – קיראו לה, הסכימו- היא כבר כאן.

שירו יחד עם חוה בלחיצה כאן וקבלו השראה

עצב

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.