על כלי גדול, כלי קטן, רוחב לב ואורך רוח

הפעם מבקשת להתעורר לרוחב לב ולאורך רוח. בסופו של כל יום זו המשימה הגדולה של חיי.

אם אתןם מתבוננים בגוף ככלי נגינה שמכיל את הרוח, שמקבל את השאיפה ומשחרר את הנשיפה,
אם אתם מבינים בגוף שהשאיפה מרחיבה את הלב והריאות, והנשיפה מאריכה את הגוף שמבקש
להתארך ולהיפתח – אז השלב הבא הוא להסתכל על עצמכם.

כבני אדם בוגרים הגודל הפיזי שלנו מאפשר ומבקש כמות גדולה של רוחב לב ואורך רוח כי הכלי שלנו
גדול. אבל כבני אדם גדולים בוגרים עם הכלי הגדול והמכיל, אנחנו גם מלאים בשכבות ולכלוך מיותר
שיוצרים הרבה פעמים רוח קצרה ולב צר.

מתחת בפנים מסתתרת לה הנשמה ששוכנת גם בכלי הקטן של הילדה, התינוק, הנער, האיש, האישה.

היא מסתדרת עם כל גודל ויודעת להתארגן תמיד על רוחב לב ואורך רוח. הבעייה מתחילה כשמפסיקים
להקשיב לה, כשנותנים לרוח זרה לחדור למערכת, כשמאבדים את המקום הטהור והטוב הזה שיודע.

רוחב לב ואורך רוח טבעיים ופשוטים לנו כילדים (כלים קטנים). אז גם ככלים גדולים, אל תשכחו את הכלים
הקטנים. הם יזכירו לכם את הפשטות, החיוך, המבט, השמחה הטהורה, השיר הראשון שהושר מהלב
והתקבל בחיבוק.

בתוך הגוף הגדול, שחזרו את התחושה של הגוף הקטן. תנו לעצמכם את חווית רוחב הלב ואורך הרוח
כל רגע ורגע.

מילה של סבתא 🙂