לעיתים במרוץ חיינו אנחנו לא שומעים את קול השופר, שהוא בעצם מטאפורה לקריאת הנשמה ורצונה.
שמיעת קול השופר מעוררת את הקול הפנימי בנשמתנו. הקול החיצוני הזה מנסה להשמיע לנו ולחשוף
בפנינו את מה שנמצא בנשמתנו, כדי שנתעורר אליה, אל הייעוד שלנו, אל האמת שבנו, אל השמחה שבליבנו.
לפעמים אנחנו מרגישים שהעולם לא טוב אלינו, חווים ניכור או בדידות ושם אין שמחה ואין אלוהים.
העבודה שלנו היא לקחת פנס ולהאיר את כל המקומות האלו, להתחבר אל השמחה והאהבה, אל האחדות
ואל הידיעה שיש משהו גדול מאיתנו כאן ושאנחנו לא לבד.
בשבילי העבודה הפנימית הזו היא דרך חיים. מה שהכי עוזר לי להאיר את השמחה – זו כמובן השירה,
שמחברת אותי לנשמתי ולנשמות של כל בני האדם. השירה היא כמו תרופה ללא מרשם לקבלת שמחה.
•
לאלבום השני שלי קראתי, איך אם לא, "לחיות את השמחה". שירים שנכתבו מתוך כל מגוון הרגשות שבתוכי,
שמחברים פנימה, שמזכירים לי כל פעם מחדש את השמחה, שהיא אני.
רוצה שהמילים והמנגינות יתנגנו בלבבותיכם, ירפאו כל מיני פינות חשוכות ויזכירו לכם שיש שמחה בעולם.
השמחה נגישה לנו. אנחנו יכולים ויכולות להתחבר אליה ולהרגיש אותה בכל רגע.
התמונה מאתר https://commons.wikimedia.org/
