איך הקול והשירה קשורים ליצירתיות, לעוצמה, לגעגוע ולריפוי? מה אנחנו מבקשים? להוציא אותו,
את הקול הזה שמתחבא בפנים, שיעבור דרכנו בפשטות, בלי עכבות, בלי חסימות, שיזכיר לנו מי
אנחנו…שנרגיש בבית, ולמה זה עניין שבו מעורב הגוף כולו?
שיר קצר שכתבה לידר פלח העוזרת האישית הנפלאה שלי, חברה, תלמידה ושותפה לדרך הקול,
עונה על כך בלי יותר מידי מילים והסברים…
עוצמה
לָשִׁיר מִתּוֹךְ
הַמָּקוֹם הֲכִי עָמֹק
בְּעַצְמוֹת הַגּוּף
זֶהוּ עֶצֶם הָעִנְיָן
אָז מִתְגַּלֶּפֶת עָצְמָה
שֶׁאֲפִלּוּ אַתְּ
אֵינֵךְ מַכִּירָה
מַשֶּׁהוּ עַתִּיק בָּךְ
זוֹכֵר, נִנְגָּע
בְּרִקְמַת גַּעְגּוּעַ
השיר מתוך ספר השירה הנפלא שהוציאה לידר לאור, "לידת הצעקה". רבים משיריו עוסקים
בשתיקה, קול, ביטוי. מוזמנים לקרוא עליו עוד ולהזמין בלחיצה כאן
אם גם בכם יש חלק שמשתוקק להיזכר, שמתגעגע למשהו (ואולי לא ברור למה…)
שרוצה לגלות את עצמו ואת עוצמתו ולחזור הביתה דרך הקול, מוזמנים באהבה ♥
