מחשבות על גוף שמח ועל חיוך דרך עבודת החיך המקודשת והמרגשת.
הבוקר אמרתי לתלמיד שלי: כשאתה שר, תפסיק לרגע לחשוב על המילים, המנגינה ומה שאתה רוצה להגיש החוצה.
תתרכז בחיך הרך ודמיין לעצמך שאתה מושך את הענבל למעלה דרך קודקוד הראש.
לפתע כל הגוף שלו צמח כלפי מעלה וחיוך ענק האיר את פניו במהלך השירה. מעולם לא שמעתי אותו שר כ"כ יפה,
מדויק ומחויך. רגע של shift פלאי בו הטכניקה הופכת לאינטרפטציה!
כשאנו מחייכים הפנים מאירות, האויר שהופך לשירה ודיבור עולה לחיך העליון, בית החזה מתרחב והסרעפת מובילה
את האויר שהופך לצליל, למילה – למעלה.
זהו מצב של התעלות בגוף שמייד משפיע על הנפש, הרוח והנשמה. במהלך התרגול, הגוף נזכר בהתרוקנות כלפי
מעלה. כשאנו חושבים על התרוקנות, המוח מפרש אותה כלפי מטה כי אנו רגילים לשחרר את הצרכים שלנו כלפי
מטה. אבל בשירה אנו מתרוקנים כלפי מעלה, והתחושה הגופנית שנוצרת היא תחושת שמחה.
חישבו שאם אתם צינור, אז מאד מובן לכם מה זה להשתחרר כלפי מטה. אבל מה קורה כשאנו רוצים לבטא את
עצמנו, לדבר, לספר, לשיר, לשחק עם עוצמת וגוון הקול שלנו? תחושת ההתרוקנות כלפי מעלה מזכירה לנו יכולת
גופנית טבעית ששכחנו.
כשאנו עובדים על שיר בתחילה קופצים עלינו כל ההרגלים הישנים,
כח המשיכה מושך אותנו למטה – והגוף צונח.
אפשר לראות זאת גם מבחוץ: הגוף שפוף, נבול, נפול וזויות הפה והעיניים יורדות כלפי מטה. ואילו כשהגוף מחליט
בצורה מודעת להתרוקן כלפי מעלה, התוצאה היא גוף פתוח. נבחין בזויות השפתיים, הפנים וכל קמטי ההבעה
עולים כלפי מעלה. אנו מרגישים כמו ילדים.
אם נופלת רוחכם זיכרו את החיוך. כשתעלו את הרוח למעלה, הבונוס הוא שגם נקודת המבט תשתנה.
"איזה רוח איזה רוח/ הוא עושה לי מצב רוח/ שתיפח רוחו
מן יצור כ"כ פרוע/ שתיקח אותו הרוח/ ל…כל הרוחות"
(מתוך "רוח שטות". מילים:אבי קורן, לחן: שמעון כהן)
גוף שמח ומחוייך מבטיח לנו יום שמח מלא בניסים ונפלאות.
אז מה מצב הרוח? איפה הרוח שלך נמצאת, למעלה או למטה?
