תינוק, ניתוק ותיקון

כשאנחנו חווים קושי, כאב, טראומה כזו או אחרת – הזרימה הטבעית נעצרת. כשזה קורה אנחנו חווים ניתוקים
מעצמינו בכל מיני איזורים
פיזיים בגופינו. אנחנו סוגרים את החזה כדי לא להרגיש, מקפיאים את האגן ואברי
המין מרוב פחד. הזרימה היפה הזו שנעצרת לא מגיעה להרבה חלקים בגופינו, הנחל הופך לנחל אכזב,
הנהר הופך יבש וצחיח.

אנחנו מתרגלים להסתובב בעולם מנותקים, מאוכזבים ומיובשים, ואז צליל
אחד קטן מתחיל לזוז ולנוע בתוך הגוף, מרטיב את הערוצים
היבשים.

לאט לאט כמו צינור ששנים לא זרמו בו מים, הם מתחילים לזרום.
לפעמים המים עולים על גדותיהם והופכים לנהר דמעות, פרץ רגשות בלתי נשלט.

לפעמים, כמו שאמר לי תלמיד השבוע, אני מרגיש קצת רגש בגוף, אני פחות מנותק, או תלמידה שמתחילה
לגלות שוב ושוב את הניתוק שקיבלה בירושה מהמשפחה.

שוב לחוות את המקום של הפחד, ההשתקה, הכאב וההסתרה ובמקביל להתעלות – להתנתק מחבל הטבור,
מכעסים על מערכות יחסים שכבר לא משרתות, לגלות את האברים בגוף שאוחזים דפוסים ישנים ולהכניס
בתוכם אנרגיה חדשה.
כמו תינוק חדש שנולד, מתבונן על העולם בפליאה, מביט באור שלו, שמח ומראה את
יופיו בפשטות ושמחה.

היכולת להדהד את הטרנספורמציה הזו הלאה למעגלים הקטנים של המשפחה, למעגלים גדולים, לתלמידים,
חברים ולקהילת 'דרך הקול' זה התיקון האישי שלי. היוגה והצ'י קונג מכינים את השבילים ואת הערוצים לזרימה
מחודשת של מים מתוקים. 

התינוק, הניתוק והתיקון מתחילים מהמעגל המאד קטן. בדמיוני רואה אותי בתור ילדה ברגע בו אני לא מרכז
העולם עבורם הגדולים, החשובים, הנערצים, ואני מתבצרת בתוך עצמי. ועכשיו, כשאני ילדה גדולה,
עומדת מול המשפחה ומול העולם ומופיעה שוב.

תיקון

זוכרים שכשהיינו ילדים קטנים עשינו הופעה לפני המשפחה?

מן רגע מיוחד שיש אותו להרבה ילדים בחיים. אפשר לשחזר את הרגע הזה! לחזור לזירת הפשע, לזמן שבית
המקדש הקטן, הפנימי, המואר נחרב וליצור אותו מחדש.
לעמוד באור הזרקורים, להיראות, להעז להשמיע את קולך.
להתחבר לחלק בתוכך ששופע אור, אהבה, בריאות, שמחה והשראה בפשטות וטבעיות ומשפיע אותו החוצה
למשפחת בני האדם.

לחולל שינוי, לשבור את דפוס ההתחבאות. כשאני משתנה – השינוי חודר לתוך המשפחה הקטנה שלי ולתוך מיצריהם.
נס גדול, ריפוי של ממש.

אם אתם מבינים שהגיע הרגע לחזור להיות תינוק, לעשות ניתוק ותיקון – אני כאן לעזור לכם להיכנס למרחב בטוח
שייתן לכם את האפשרות לשים את הרגל על השביל, לשים את טביעת הקול שלכם בעולם.

 

טביעת קול של אדם היא יותר מתמונה וטביעת אצבע

היא משאירה את התדר שלו, אפשר לנגוע בגוף האהבה שלו, להרגיש אותו חי ולהבין בנימים הכי עמוקים ועדינים
את חיבור הנשמה לדורות קדימה ואחורה. כל כך מרפא.

אם אתם רוצים לשמח את הפוטנציאל שלכם זה הרגע להתחיל. תתחילו בעדינות בצניעות עם הליכה אל הלא נודע.
קבלו את עצמכם בכל רגע עם הקשיים ואל תוותרו. תאהבו את הקול שלכם גם כשהו מקרטע, מזייף, קטן, חלש
ולא מספק את הפנטזיות שלכם. לאט לאט הוא יגדל ויתפתח יחד עם כל הגוף שיתרגל ויתמוך בו.

עבודה עם הקול זו עבודה פנימית ופיזית, אי אפשר לראות איך הוא זז בפנים אבל אפשר להרגיש, ללמד, לשלוח
אותו אל המקומות הנכונים ולהכיר את עצמנו פיזית רגשית ורוחנית, ממש מבפנים. נס גדול שמחבר אותנו מבפנים
החוצה ומבחוץ פנימה.

* בבוקר בבוקר כשהעיניים נפקחות, הלב שקט וחושך נעים עוטף אותי בתוך הפוך אני משוחחת עם הנשמה שלי,
שואלת אותה שאלות והיא עונה לי בכמה קולות. יש שם הרמוניה יפהפיה, אלוהית ומתוקה, צבעים, מוסיקה
שמימית, ואני מקשיבה בעדינות.

כשאני יוצאת משם אני מנסה לזכור את רגע האור הזה. במשך היום לפעמים חל ריחוק וניתוק ממנו, אז אני
משתדלת לשים לב, מתכווננת שוב ומנסה לשמור על העדינות. מזמינה אותה, הופכת עבודה למלאכה ומקשיבה.

עלינו לקום כל בוקר ולהתחיל מהתחלה, לבחור בריפוי ובשמחה. בדרך כלל יושבת לה שם ילדה (או ילד) שלא
תמיד רוצה
. אני מברכת אותי ואותה ואז מתחילה לה לה המנגינה נה נה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *