במקום ללכת למקרר – תשירו!

מכירים את הרגע הזה שאתם ממש רעבים, מתחילים לפתוח
את המקרר, לחפש אחרי אוכל, ומבינים שאתם אוכלים בגלל
שריק ועצוב לכם, ולא בגלל שאתם באמת רעבים?

הרגע הזה מכונן, רגע שאותו אפשר למלא בתוכן, בשמחה, בשירה, בתרגול. זה מה שאנחנו עושים ב'דרך הקול',
משנים את צורת ובחירת ההתמלאות.

אתמול באמצע שיעור עם תלמידה נזכרתי בזה, כשהיא אמרה לי: "אני לא מבינה למה כל פעם שאני שרה ובמיוחד
תפילה מהתנ"ך אני 
פורצת בבכי, ומרגישה הכי שמחה ומאושרת, ולא זקוקה לשום דבר שימלא אותי.."

אמרתי לה: "את יודעת, אני קוראת לזה רגע של תגלית האכילה החלופית".

השירה היא בעצם הזנה או אכילה חלופית

אני יכולה לדעת מתי להזין את עצמי ברוח ומתי להזין עצמי בחומר.
זה משחק עדין בין הגוף לרוח, בין הרוח לגוף. בין המידות, בין המינונים. מאד משמעותי להבין ולחוות את זה.

כשאנחנו שרים מתוך חיבור לעצמנו ולהתעלות אנחנו מרגישים מלאים לחלוטין, כמו מאוהבים, ואיננו זקוקים
לכמות גדולה של
מזון גשמי.

מכירים את ההרגשה הזו? כשמאוהבים או כשנמצאים במצב יצירה או כשקורה משהו מאד טבעי, אמיתי
ומשמח ואנחנו פשוט לא זקוקים לאוכל מהאדמה ומהמקרר. תמיד אחרי שאני שרה אני נהיית מאד רעבה
ואז אוכלת ארוחה גדולה, נהנית ומרגישה את הסינכרון והאיזון בין הקמח לתורה.
מכירים, "אם אין קמח אין תורה"? אז גם אם אין תורה הקמח לא עובד טוב. הוא מנפח ומתנפח כמו האגו…

כשאני מתרגשת, שמחה, מלאה בחיים ורצון ליצור, מתחברת לרוח,
להשראה – אני מפסיקה לפתוח את המקרר כל דקה ולחפש אוכל
שימלא את 
הריקנות המשתלטת.

לא אמלא אותה באוכל, בטלוויזיה, סמארטפון ושעות מסך מיותרות.

אמלא אותה בתוכן שיעשה אותי אדם יותר אמיתי, סקרן, חוקר ומגשר על הפערים בין כוח המחשבה לכוח הפעולה.
דרך הקול היא דרך החיים שלי, אותה פיתחתי וממשיכה להתפתח בתוכה. השילוב הסודי הזה בין היוגה, הצ'י קונג,
הקול 
והשירה הוא התוכן שגורם לי ולתלמידיי הרבים להרגיש מלאים באהבה, בהערכה עצמית. לא במלאות יתר,
לא בלהתפוצץ מעצמי. בצניעות, בשמחה ובמידה הנכונה.

כשאני באמת אוהבת את עצמי אני שמה לב מה אני מכניסה לתוך גופי ומה אני מוציאה מתוך גופי- אילו טקסטים,
שירים, יצירות, מילים ודיבור, איזה קול מושמע מתוכי. במיוחד אני שמה לב שלרוב פי וליבי שווים, הקול שבפנים
הוא הקול שמושמע בחוץ.
הנושא הזה הוא עבודת חיים.

אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל שרוצה להפוך יצירה (יצירה=כל דבר שנולד ונובע מאיתנו בכל תחום…).
אצל הרבה תלמידים שלי שמתרגלים את דרך הקול נפרצים סכרים נוספים של יצירה בנוסף לשירה כיוון שהתרגול
מעיר את אנרגיית החיים. אז נולדים ספרים, רעיונות, פרויקטים, שיתופי פעולה. כשזה קורה והמעיין מתחיל לזרום –
אי אפשר לחזור חזרה. ראו הוזהרתם… 🙂 

 

מקרר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *