הפוך על הפוך

אומרים שהשירה גורמת להתעלות. כשאנחנו רוצים לשיר או לדבר או לבטא את עצמנו בכל צורה שהיא,
עלינו להעלות את האנרגיה, את האויר שאנו נושפים, את הרצון, את התשוקה כלפי מעלה, ואז רק אז אנחנו
משמיעים את קולנו.

בתור הולכים על שתיים, הפעולה של השירה, הדיבור והביטוי העצמי הן פעולות הפוכות לכח המשיכה
שמושך אותנו תמיד למטה, והשירה מושכת אותנו תמיד למעלה.

אחת הדרכים המצחיקות והמהנות להבין את החוויה המיוחדת הזו היא לנסות לשיר כשאנחנו הפוכים.
למשל, בעמידת ראש, כשהרגליים למעלה והראש למטה. ניסיתם פעם לשיר הפוכים?
זו דרך משמחת להבין בחוויה מהי התעלות.


הרבה פעמים אנחנו מקבלים השראה באמבטיה או בשרותים.
אלו כמעט הרגעים היחידים בהם אנחנו לבד
עם עצמנו,
בלי הטלפון, בלי אף אחד. מחוברים לגוף ולנפש שלנו ואולי גם לחשבון הנפש, פוגשים את עצמנו
ללא שום כסות או מסיכה.

הבוקר חשבתי לעצמי שמהפתחים התחתונים שלנו (המקום שאליו מתנקזת הפסולת ויוצאת ממנו) –
אנחנו מביאים את האוצרות הגדולים ביותר לחיינו. משם אנחנו מתאהבים, משם מתחילה התשוקה שלנו,
משם אנחנו מתחברים אחד לשני (תרתי משמע), משם אנחנו שותפים בתהליך היצירה של הילדים שלנו…
ומשם כל חיינו משתנים ומתהפכים.

כשאנחנו מתהפכים ועומדים על הראש אנחנו בעצם מניחים
את הפתחים התחתונים למעלה.

פתאום הם מקבלים מקום של כבוד. "העליונים והתחתונים" מחליפים תפקידים.

הכל הפוך: כל מה שמכוער, מפחיד, סגור ואסור פתאום עולה למעלה, וכל מה שחשוב, חכם, בולט ומפטפט
יורד למטה. הופכים את המטבע כדי לראות מחדש את הצד השני שלנו.

מה קורה שם? אלו שיחות מתנהלות שלא מתנהלות מהראש? איך מרגיש הגוף? אולי בצד השני יש פחות
מחשבות ודברים קורים באופן טבעי יותר?

כוח המשיכה משנה פתאום כיוון.

זה רגע מיוחד שמכניס עוד רוח לחומר, העזה לאבד קצת שליטה ולגלות מחוזות חדשים שקיימים בפנים
ועדיין לא פגשנו.

אני עומדת על הראש ולא על הרגליים. אז מה בעצם התפקיד של הרגליים עכשיו? לפתע יורד מהפתחים
התחתונים והעליונים המון
לחץ, שחרור מהמיקום והתפקיד וההיררכיה שלהם בעולם.

הפוך על הפוך. אותי זה ממש מרגש!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *