ההאחזות שתופסת את המגבלה שלך

בשיעור 'דרך הקול' האחרון חווינו נס מרגש.
גילינו את ההאחזות שלנו במגבלה

לכל אחד מאיתנו גבולות – במחשבות, בשאלות, בעשייה ובהשמעת הקולות. במהלך התרגול של שלוש
התורות העתיקות: פיתוח קול, יוגה וצ'י קונג, אנחנו נפגשים עם המגבלות ומתחילות להישאל שאלות.

האם אני רוצה להרחיב את הגבולות? להרחיב את מנעד ההעזה בקול, בגוף, ברגש?
האם אני מוכנה לוותר על המגבלה שלי?
הרי היא שלי מגדירה אותי, את האישיות שלי, את האני שלי. למה לי לשחרר אותה ולהיפרד ממנה?

'אני לא יכולה לשיר צלילים גבוהים', 'אני לא יכולה לשיר צלילים נמוכים'.
'אני לא יכול לעמוד על הראש', 'אין סיכוי שאעשה עמידת ידיים'.
'הידיים שלי אף פעם לא יהיו ישרות לגמרי',
אני יכולה לשאוף ולנשוף רק מהפה ולא מהאף'.

רק על עצמי לספר ידעתי. רוצה לשתף אתכם שהמפגשים המרגשים ביותר שקורים לי עם עצמי הם
ברגעים בהם אני משחררת את ההאחזות במגבלה שלי.

כמה חופש הגוף, הנפש והנשמה מקבלים. כמה המנעד הקולי והרגשי מתרחב. כמה האינטואיציה יכולה
לחבר אותי לעולמות נשגבים ונסתרים שמוציאים ממני חלקיקי פוטנציאל שאין לי מושג שקיימים בתוכי.

אז לחיי השחרור מההאחזות במגבלה, לה לה לה….

•

כשהייתי בהודו פגשתי מישהי שסיפרה לי סיפור על הטיבטים. כשתינוק מתחיל להחזיק דברים בידיים ולרצות,
מה שנקרא, לקחת – מלמדים אותו ביד אחת להחזיק וביד השנייה לשחרר.

אני לומדת הכי הרבה מאלה שבאופן זמני הם כרגע התלמידים/ות שלי. מה שגיליתי הוא שהאחיזה מכווצת את
הגוף ואז הקול שיוצא החוצה מאומץ ובהמשך צרוד… ומגיע עד ליבלות במיתרים במקרים מסוימים.

במה אני נאחז/ת ומה מכווץ אותי? מזמינה אותנו להרהר בשאלה
ולשים לב השבוע לסימני כיווץ ואחיזה:

1. מצח מכווץ
2. שפתיים קפוצות
3. לסת נעולה
4. צוואר מתוח ועורף קשה ומקוצר
5. בית חזה סגור וחוסר מודעות ליכולת להרחיב את כלוב הצלעות.

המיתרים (מיתרי הקול) הופכים למיצרים. המעבר מנוע וסגור.

לבחור בגוף שמח זו יציאת מצריים יומיומית.
הרבי נחמן מברסלב משווה את כל איזור הצוואר, אברי ההגיה והמיתרים
למיצרים. כל אחת ואחד והיציאה שלו לאור.
אנחנו לא עושים טעויות, הטעויות עושות אותנו חכמים, פתוחים ומשוחררים
יותר ויותר.

מוזמנים לשתף אותי במקומות בהם אתם נאחזים או משחררים את המגבלה שלכם.