השירה עוזרת לנו להתקרב למשכן שבלב

בזמן שאנו שרים, משמיעים קול, צליל, סאונד – אנחנו עוקפים את פעולות הראש והמחשבה,
וזה משהו מאד מיוחד בשירה. במקום להיות עסוקים בלהבין ולדבר על שינוי שאנחנו רוצים לעשות
בעצמנו, אנחנו עושים את השינוי תוך כדי תנועה, ע"י פעולת השירה.

 

כשאנו שרים לא מתוך כוונה לעשות רושם, אנו מכוונים את הגוף
והרגשות בצורה טבעית, שרים כמו מתוך תפילה.

 

הגוף נטען בכוונה והכל מתחבר – רגשות ואיברי הגוף. כולם נרתמים כדי לתרום.

ואז, אנחנו עושים את הפעולה הכי ספונטנית שכל ילד קטן עושה. ילדים מהמהמים לעצמם כל מיני
צלילים
ומפיקים מגוון קולות שונים ומשונים. לפעמים נדמה שבעזרתם הם מבטאים רגש מסויים,
משחקים ומשתטים להם או מרגיעים את עצמם…

ככל שאנו גדלים ומתבגרים אנו נוטים לשכוח שזה אפשרי. כשאנחנו זוכים ברגעי חסד כאלה של שירה
מחוברת ללב
– הגוף כולו חווה חוויה של ריפוי עמוק.

 

אני מאמינה שבית המקדש השלישי לא יהיה בית פיזי אלא בית רוחני
שאנו סוללים עכשיו את הדרך הפנימית אליו, והוא המשכן שבלב.


בדיוק כמו שאמר אלוהים לבני ישראל ביציאת מצרים: "ובניתי לכם משכן ושכנתי בתוככם" –
כל אחד בתוך ההוויה של בית פנימי שלו, של אהבה. תארו לכם עולם שלם של לבבות מוארים, משכנים שבלב ♥

במצב של שירת הלב יחד אפשר להרגיש איך קצבי הלב, הנשימה והנשמות ממש מתחברות פיזית
ויוצרות הרמוניה.

השירה יכולה לנקות, לכוון, לרפא, לחדש את הכלי (הגוף) שלנו, לשמח אותו (וגם את כל מי שמסביבנו).
כשאתה שר, כשאת שרה – זה פשוט קורה מעצמו. ובתהליך הזה הקול שלנו מתגלה בפנינו במגוון
טקסטורות
, מרקמים, צבעים, מקצבים, ווליומים, איכויות ודמויות שונות…

אנחנו מרחיבים אט אט את פלאטת הצבעים של הקולות העומדים לרשותינו ומתיידדים איתם. ככל שאנחנו
מכירים עוד אפשרויות ביטוי קוליות – כך הגוף והנפש שלנו מצליחים להביע את עצמם יותר לעומק,
בצורה מלאה, מדויקת ועשירה.

כשאנחנו מסתכלים על תרבויות שבטיות, מאד בולט לראות כמה השירה היא חלק בלתי נפרד מהחיים
וממעגלי החיים.
בזמנים קדומים נשים, גברים וילדים נהגו ללוות את צמתי ומעברי החיים בשירה.
יש לזה כח גדול. לא קיים המושג לזייף או לשיר לא טוב… פשוט שרים.

בשירה חבוי ידע נשכח שדרכו אפשר להיפגש עם הפנימיות של נפשינו ורוחינו. רבים מאיתנו שוכחים
ומזניחים את שפת השירה אבל הכמיהה אליה זועקת ממעמקים. 
ציפור השיר מחכה בשקט שנשוב אליה.

כשאנחנו משמיעים קול, חוכמה ותבונה פנימית מתוכנו משתחררת,
זכרונות עתיקים מחברים אותנו אל הלב,
מנגינות פנימיות מתגלות, חוויות רגשיות לא נעימות מתאווררות, כן, כל זה קורה כשאנחנו שרים.

ב'דרך הקול' אנחנו מרפאים פצעים עם שירים

לפעמים אנחנו בוחרים שיר, לפעמים השיר בוחר בנו. ואז עולות השאלות:

איזה כאב השיר הזה מוציא ממני? איזה סוד הוא מוציא ממני? כמה פעמים רציתי להגיד משהו וזה לא יצא
מהפה?
כמה פעמים נפגעתי, שתקתי, התכנסתי פנימה והכאב בבטן צורב ובחזה חותך?
כמה פעמים השיניים חשוקות והלסת נעולה?

ואז אני שר/ה, הדמעות זולגות, השיניים משתחררות והגרון עדיין חנוק וחושש אבל אני פוצח בשיר.

ספרו לי איזה שיר מתנגן אצלכם? אולי רק המנגינה, אולי משפט? איזה כאב הוא מוציא, איזו תחושה,
איזה סוד קבור הוא משחרר? כל פעם מחדש עולה מתוכי השיר שמרפא אותי.
(ואני הרי מרפאה פצועה…).

ו- ע ל  ז ה   א נ י   מ ו ד ה .

המשכן שבלב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.