ביום הזיכרון חברתי יפעת ריקמנס האהובה שותפתי לדרך ולעשייה ואנוכי

אנחנו כרגע בין יום השואה ליום הזכרון. זמן אנרגטי שמאפשר

בואו נשחרר את קול הפחד וההשתקה של הילד הקטן שמנהל

"אדם בתוך עצמו הוא גר / לפעמים פותח דלת /

"איך זה שכוכב אחד לבד מעז / איך הוא מעז

גברים. כילדים קולם ענוג ותמים כקולם של מלאכים. בגיל ההתבגרות

רוצה לספר לכם על המנגנון המופלא הזה שקיים באישה שמאפשר

איזו דרך עובר הקול שלי עד שהוא יוצא לאור? מה אני

איך ההזדהות שלי עם קול של מישהו אחר מובילה אותי

"יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן

מאז ומתמיד משתמשת האנושות בצלילים כדי לקבל ולתת ידע לסביבה,

לא להפוך את העצב לבית. לא להתמכר לגעגועים. "קומי צאי העולם

"שמעתי שדוד הנעים אקורד פלאים לאלוהים ושאתה שונא צלילים ידוע.

רוצה לשתף אתכם במילים שכתבה תלמידה ב"דרך הקול" (שווה לקרוא

אני רק חלק קטן מהאחד הגדול הזה שרוצה לעשות את

יצאתי לחקור וגיליתי ששיר הילדים "אל המעיין" פורסם לראשונה ב"דבר